א. הנזק לגיטרה - כנרא שבר או סדק פנימי, אין סימן חיצוני. בנגינה צלילי הגיטרה נשמעים מזייפים (בדומה לגיטרה לא מכוונת) לצורך תיקון יש לפתוח את הגיטרה. ב. כפי שצויין אין סימן חיצוני. כך שאי אפשר להצביע על אופן היווצרות הנזק. (אולי נגינה פרועה מאוד) ג. שבוע לאחר המקרה אותו תלמיד ניגן בגיטרה של תלמיד אחר (ללא רשות), וכששאלו אותו אם הוא זה שנגע בגיטרה הנ"ל בשבוע קודם השיב בחיוב. ד. כששמע על הנזק אמר שלא נפלה מידיו הגיטרה. ואין לו מושג לגבי הנזק. (מדובר בתלמיד טוב וישר שסומכים עליו בדרך כלל והוא כנראה "מורי היתרא לעצמו" להשתמש בחפצי חברים ללא רשות - לגבי רוב ככל התלמידים אין אווירה של איסור שימוש בגיטרות של אחרים) והוא סומך עלינו, הצוות, במה שנחליט לגבי העניין.

הדברים הנכתבים כאן הם לפי דברי השואל ללא שמיעת טענות הצדדים, שמיעת הצדדים יכולה לשנות את הדין. נראה משאלתך שהדין במקרה כזה שאי אפשר לחייב את החבר שניגן ללא רשות, ופטור. נסביר בקצרה: הגם שאנו מכירים את הכלל ש"שואל שלא מדעת גזלן הוא" וממילא הוא מתחייב גם באונסין שקורים תוך כדי שאלתו -קודם שהחזיר , הרי שכאן החבר שניגן ללא רשות החזיר את הגיטרה לאותו המקום שבו הניח הבעלים בעצמו. ומכיוון שכלי זה אין בו רוח חיים ואינו יכול ללכת מרצונו, הרי שהחזרה זו נחשבת החזרה טובה לרשות הבעלים, ואינה מצריכה דעת בעלים ומכאן ואילך -אינו גזלן. כמו כן, החבר שניגן טוען שהוא ניגן באופן הרגיל ומניין לנו להוכיח שלא.ונראה גם שאם לא היו עדים שניגן הרי יש לו גם מיגו שהיה יכול להגיד "לא היו דברים מעולם". יתירה מזאת -אולי עוד חבר השתמש בכלי ללא רשות והוא זה שהזיק? נוסף ע ל כך ה"קצות" בסימן שמ"א טוען שמי שגנב/גזל בשגגה אין חלים עליו "קניני גזילה" וממילא הטענה שכאן כל התלמידים מרשים לנגן בכלי הנגינה שלהם והוא לא ידע שהחבר אינו מרשה הופכת את השימוש שלו לרמת "שגגה" ואין חיוב אונסין בזה (גם אם לא היו הסבות האחרות הנ"ל). לאור הנ"ל יחול כאן דין "המוציא מחברו עליו הראיה" ואם בעל הגיטרה טוען שהחבר שניגן ללא רשות הזיק - עליו מוטלת חובת ההוכחה לכך. לעיון: סוגיית הגמ' בבא מציעא דף מ: -מא. וראשונים שם. שולחן ערוך חושן המשפט סימן רצ"ב סעיף א'.