אם אינני טועה התורה פונה ברוב רובם של המקרים של המצוות בלשון זכר. כיצד החליטו חכמים באלו מקרים המצווה מופנית לגברים בלבד ואילו בפעמים האחרות המצוות כוללות נשים? שאלה בנושא אחר: אתמול נכנסתי למונית ומצאתי כסף על המושב האחורי. הבאתי את הכסף לנהג המונית מתוך מחשבה שכיוון שמצאתי הכסף ב"חצרו" הכסף צריך להיות מועבר לו. לאחר מכן חשבתי שמכיוון שהכסף שייך לאדם שאיבד אותו והוא לא התכוון לשלם עימו לנהג המונית, הרי שהכסף הוא הפקר שהרי לא ניתן לתת סימנים על הכסף והאדם שאיבד אותו ככל הנראה התייאש מלמצוא אותו. מה הדין במקרה זה?

1. סתם לשון זכר כולל אנשים ונשים, אולם במקרה שיש הדגשה בכתוב שהכוונה היא לאנשים ולא לנשים. 2. נראה לי שהכסף היה שלך כיון שהמאבד התייאש והמושב האחורי הוא מקום הנוסעים ולא הנהג.