שלום לכבוד הרב ברצוני לשאול מס שאלות על מסכת נגעים 1.פ’יא משנה ב בפירוש קהתי מביא את דעת ר’ש שסובר שספק נגעים להקל. ולכאורה לא מובן, בניגוד לטומאה של כלים ששם יש גזרות דרבנן כל עניין נגעים הוא מהתורה ולמה להקל? 2.משנה ד מה הפשט הכל הולך אחר הנראה, האם זה לא קשור איפה נראה הכתם? לא הצלחתי להבין. 3. פי’ג משנה יא מצורע שנכנס לבית וכו - אם מצורע יכנס בכונה לביתו של חבירו ע’מ לטמאו ולהפסידו הוא יעשה כן? וא’כ, האם יצטרך לשלם לו על ההפסדים? 4.פי’ג משנה יד האם מותר למצורע להסתובב ככה חופשי בתוך המחנה ואין חשש שמא יטמא אחרים? בתודה ומחכה לתשובה במהרה.

1. השאלה אינה על הרב קהתי אלא על שיטת רבי שמעון והתנאים הנוספים שאומרים כך. כשיש ספק יש לומר העמד דבר על חזקתו. מאחר והבגד הוא בספק יש לומר שמאחר וחזקתו טהור הרי שדינו טהור. וכאן הספק הוא האם בכלל יש כאן טומאה או לא, שהרי אם נגע זה בדיוק יראה בבגד שאינו מצמר או פשתים אין כאן טומאה כלל, לכן יש להעמיד הדבר על חזקתו ולומר שלא הושלמו כאן התנאים של טומאת נגעים ולכן הבגד טהור (כך הבנתי על פי פירוש חסדי דוד לתוספתא נגעים פרק ב ומפירוש משנה אחרונה על המשנה יא, ב). ואכן חכמים חולקים על הסברא הזו ולא מקבלים את הדין של ספק טהור. ייתכן שגם בכלים יחלוק רבי שמעון. אבל אפשר לחלק ולומר, שכלי שיכול לקבל טומאה וודאי שיש כאן טומאה וודאי שיש כאן כלי וכל הספק הוא האם הטומאה נגעה בו או לא ויש מקום להחמיר בדאורייתא שמא הטומאה חלה. אבל בנגעים הספק הוא האם יש כאן בכלל טומאה. 2. בגד לבן מקבל טומאה ואילו בגד צבוע לא. כשהבגד מורכב מחוטים צבועים וחוטים לבנים, כלומר, חוטי הערב צבועים וחוטי השתי לא, וכן להפך, בודקים האם נראה הבגד לבן, ואז מקבל טומאה, או נראה צבעוני. ואפילו רוב הבגד עשוי מהחוטים השניים הולכים אחר המראה שהבגד נקרא על פי מראהו (תפארת ישראל). 3. מדובר שהוא נכנס על דעת בעל הבית או לכל הפחות כשבעל הבית יודע שנכנס ולא דורש ממנו לצאת מיד. 4. אין משנה כזו. אולם כתוב "וטמא טמא יקרא" - על המצורע להרחיק טהורים ממנו ולדאוג שלא יטמאו, ולכן בוודאי שאסור לו להסתובב ולטמא אחרים.