מדוע בסדר הקרבנות שהקריבו נשיאי העדה מתוארת כזו הארכה. זאת אומרת, מדוע לא כתבה התורה "הנשיאים שהקריבו היו גמליאל בן פדהצור, אליצור בן שדיאור וכו’... וקרבנם היה קערת כסף אחת שלושים ומאה משקלה מזרק...". מדוע האריכה וכפלה 12 פעמים את הקרבן שהביאו הנשיאים, שהרי זה אותו קרבן כל פעם ולכאורה הדבר מיותר לרשום אותו 12 פעם?

תעיין במדרש רבה על פרשת נשא ותראה שהמדרש שם מאריך ודורש קורבן של כל אחד מן הנשיאים בצורה מיוחדת. מכאן אנו למדים שלמרות שמבחינה חיצונית הנשיאים הביאו את אותו קרבן, זה רק מבחינה חיצונית, אולם בתוכן הפנימי ובכוונות שהיו בקרבן כל אחד התכוין ונתן נשמה אחרת לקורבנו. לכן התורה כותבת כאן בצורה מפורטת את הקורבנות של כל אחד מן הנשיאים, ללמדנו מחד שיש ערך לאחדות המעשה אולם מאידך בכל מעשה יש מספיק מרחב וניתן להכניס בו כוונות שונות. כך גם הדברים בנוגע למצוות. למרות שכל ישראל מקימיים את אותם מצוות בכל אופן יש מספיק עושר בכל מצווה שכל אחד מישראל יכול לעשותה בצורה המיוחדת לו. על כך אמר דוד המלך: "רחבה מצותך מאד ועבדך אהבה".