לא זכיתי להבין מדוע ישראל עם קדוש ממהר בקריאת ההגדה שהיא מצות עשה דאורייתא כדי להספיק לאכול אפיקומן לפני חצות שהוא "זכר" דרבנן, ועוד שבגמרא בברכות יש שיטה עד עלות השחר שנקבעה להלכה, כלומר זה חומרה בעלמא?

כבר בגמ' בפסחים כתוב: תניא רבי אלעזר אומר חוטפין את המצות בליל פסחים, ובאר שם רש"י בפירוש העיקרי: חוטפין מצה - מגביהין את הקערה בשביל תינוקות שישאלו, ואית דמפרש חוטפין מצה אוכלין מהר, וזה הלשון עיקר מדמייתי הא דר' עקיבא בהדה. יש לנו באמת התלבטות האם להאריך בסיפור או להגיע לקיות המעשי של כל המצוות. הצורך להזדרז הוא כדי שכל בני הבית יעשו בפועל את כל המצוות בפועל. הסגולה שיש בקיום המצוות בפועל היא לעילא ולעילא. רק על בסיס הקיום המעשי המדוקדק ניתן להכניס נשמה גדולה של משמעות ומעלות חסידות. כך שכל הקפדה על קוצו של יוד של מנהג ישראל הוא דבר גדול. באופן מעשי בנוגע לאכילת האפיקומן לפני חצות ניתן לאכול את האפיקומן לפני חצות ואז להמשיך ולספר עד עלות השחר. אין חיוב ללכת לישון אחרי אכילת האפיקומן. ניתן אז לחזור גם לחלקים שנאמרו בסדר ההגדה במרוצה. בכל אופן צדקת שמבחינה הלכתית הדברים לא חמורים. ניתן לעשות כדברי האבני נזר שחידש שניתן לאכול שני אפיקומנים. זאת יש לעשות כך, לאכול אפיקומן אחד סמוך לחצות. לאחר מכן לחכות עד שיעבור חצות. אז ניתן להמשיך בסעודה. ובסוף הסעודה לפנות בוקר לפני עלות השחר לאכול שוב אפיקומן כדעת רבי עקיבא.