אני תלמידה בכיתה י"ב ובעז"ה ארצה להתחיל ללמוד לתואר ראשון בשנה הבאה. יכול להיות שזה עדיין קצת מוקדם לשאול ולחשוב מה ארצה ללמוד, אך אני חושבת שצריך שיהיה לי לפחות כיוון מסויים. ברוך ה’ אני מכירה חלק בסיסי מהכישורים שלי ואחד מהם זה תחום החינוך. רק הבעיה היא שלהיות מורה זה עבודה שוחקת והשכר ממש נמוך ביחס למאמצים, הלימודים הם ארוכים בשנה, יותר מהרגיל, וברוך ה’ הציונים שלי ממש גבוהים, לעת עתה, ואני יכולה להצליח גם בתחומים אחרים. ומצד שני, אני מאמינה שהפרנסה היא לפי רצון ה’ ויכול להיות אדם אפילו עם תואר שני ומובטל ולהיפך, אני מרגישה שיש לי את היכולת לחנך את ילדי ישראל בצורה הטובה ביותר ויש לי את זה, ואני מודעת לבעיה של החינוך כיום, אך האם לא מספיק לחנך את ילדי הפרטיים שיהיו בעז"ה?! מה לעשות?

אם את במיוחד מוכשרת לחינוך ושם תביאי לידי ביטוי בצורה הטובה ביותר את כוחתייך לכי על זה. גם המורים לא רעבים ללחם ויש בכך מספיק השתדלות בעניני דרך ארץ לצאת ידי חובת ההשתדלות האנושית שלא לסמוך על הנס. אולם אם את מרגישה שבדברים אחרים יש לך כשרונות טובים יותר אזי את יכולה להחליט לעשות דברים אחרים. אין חיוב שכל אחד שיכול לחנך יהיה מחנך. כל אחד חייב להיות מחנך בביתו אולם אינו חייב לחנך את ילדי חבירו.