הצטרפתי לישוב דתי קהילתי בגליל בו יש רב ישוב. בשאלות מסוימות שאינן הלכתיות מובהקות אין דעתי נוחה מהחלטותיו של הרב. כך למשל הוחלט על גביית סכום כסף גבוה לבנית ביה"כ בישוב (כרגע מתפללים באולם שמחות). אני רציתי להביא הצעה בפני החברים לפרוס את התשלומים על פני תקופה ארוכה יותר והרב התנגד לכך. יתירה מכך אני טענתי שאין סמכות לחייב את הציבור בתשלומים חודשיים כה גבוהים והרב נעלב מכך שפקפקתי בפסיקתו שכן הוא מרא דאתרא. בנוסף, בביה"כ הוספתי חטא על פשע ו"העזתי" לומר דבר תורה אשר במרומז סותר דבריו של הרב (מובן שהכל ברמיזה ולא בפגיעה בכבודו). היו מחלוקות נוספות כמו כיצד יש לנהוג בהתנגדות להתנתקות וכדומה. אציין עוד שעד עכשיו נהגתי לשאול את הרב שאלות הלכתיות וכן להשתתף בשיעור גמרא עיון שלו מדי שבוע. אולם האמת היא שהדבר נעשה מתוך נוחות (יותר מהר וקל לשאול את הרב מאשר לחפש לבד בשו"ע) ולא משיקולים של קבלת עול מלכות וכו’. אני מודע לכך שזו התיחסות אל הרב כאל פקיד דת שאני משלם את משכורתו ומקבל ממנו שירותי דת אולם קשה לי להתיחס אליו כמי שיש לבטל דעתי מפני דעתו. עוד אוסיף שאינני נוהג ללכת לפי פסקי הרב אליהו שהוא עצמו נוהג על פיהם, אלא שהוא מציג את ההלכה לפי הדיעות השונות בפניה אליו. 1. האם יש לו דין של מרא דאתרא והכרח לנהוג על פי דעתו בכל ובפרט בנושאים שהצגתי? 2. האם מותר לומר דבר תורה הסותר את דבריו, אם לא, מה הדין במשלים ובמרומז, מה הדין כשאתה מתקומם לחלוטין כנגד תפישתו, מה יהא על "לא תגורו מפני איש"? 3. האם ברגע שאני שואל אותו שאלות הלכתיות "פשוטות" (למשל מה הדין בסכך מסוים) ונכנס לשיעור שלו מחייב הדבר אותי בכל ואם ברצוני שלא להכפיף דעתי אליו בשאלות עקרוניות עלי גם לוותר על שאר ה"שירותים" שלו, או שמא אין לדבר קשר ובכל מקרה, דבריו מחיבים אותי? או להיפך בכל מקרה דבריו אינם מחיבים אותי? אציין שאין נורמה חד משמעית בישוב של קבלת דינו בכל, אלא התושבים - מקצתם יראו פגיעה בכבודו באמירת דבר תורה הסותר דעתו, מקצתם יראו בכך דבר פשוט וברור שאין בו כל בעיה ובבחינת "לא תגורו מפני איש" ומקצתם כלל לא ידרשו לשאלה.

צריך לדעת שתפקיד הרב איננו להיות פוסק הלכות כטכנאי דת. אלא לגבש את כל הציבור סביב התורה ולרומם את צורת החיים החומרנית אל מעלתה הרוחנית במסגרת זו הוא גם פוסק הלכות ונותן שיעורים וכדומה. פגיעה בכבודו יש בה בעצם הריסה של כל נשמת הציבור שהוא קשור אליו, אל תורת ישראל ואל נותן התורה. כפי שנזכר בברכות כי המקל בכבוד הרב גורם שהשכינה תסתלק ח"ו מישראל. על כן ראוי להשמר מאוד שלא לגרום במשהו זלזול או קלות בכבוד הרב הרשמי המקובל על אנשי המקום. מה שפסק הרב מחייב למעשה בתחום קבלת מרותו הוא בדברים הציבוריים או מה שנעשה לעיני הציבור. אבל אם למשהו נראה שעפ"י התורה שהוא למד יש להחמיר, מותר לו להחמיר בצנעא. ובכל אופן אין להקל כנגד פסק הרב אפילו אם התושב הוא תלמיד חכם כמוהו. ראינו בגמ' שרב נהג חומרא שהיה במקומו של שמואל גם בדברים שחלק עליו מפני שזה היה מקומו. ומותר לומר ברבים דיעה שאיננה מתאימה לדברי הרב אך לא כפסק הלכה, וכמובן בדרך כבוד כמו: ידוע שהרב מפרש ענין זה בדרך פלונית אולם לענ"ד נראה שאפשר לפרש גם בדרך אחרת. וכך נהגו גם גדולי ישראל והיו אומרים שזאת הכונה במה שנאמר כי שבעים פנים לתורה. אבל אם משתמע מכך מחלוקת למעשה צריך לומר אין בזה לבטל את מה שפסק הרב שליט"א. וכמובן שאין זה קשור אם אתה נכנס לשיעורים שלו או שואל אותו הלכות. יחס הכבוד אליו מתחייב מתפקידו. כמובן שאם נהנית ממנו אתה מחויב עוד יותר בכבודו.