ידוע שנפסק להלכה שגדול הדור כולם חייבים בכבודו כמו רב מובהק וגם מי שלא למד ממנו רוב חכמתו. כך למדו התוספות בברכות משמואל הנביא וכך נפסק להלכה בתרומת הדשן סי' קלח וכן פסק השו"ע באו"ח סימן תעב סעיף ה וביו"ד סימן רמד סעיף י. עיין גם יחווה דעת ח"ג סימן עג. 1.האם דין זה שייך לגבי מה שאמרו שכל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה ושאסור לתלמיד להורות ללא רשות מרבו (סנהדרין ה), היינו האם על מנת לקבל רשות להורות הלכה צריך אדם לקבל רשות מכל גדולי הדור (או מהגדול ביותר) כמו שיש לקבל רשות מכל רבותיו המובהקים? 2.האם מותר לתלמיד שהגיע להוראה לחלוק על פסק הלכה של גדולי הדור?

1) אין צורך לקבל רשות מכל גדולי הדור, כי לא יעלה על הדעת שיצטרכו אלפים להגיע לגדול הדור. וגדול הדור סומך ידיו על רשות שכל אחד מקבל מרבו אם רב ידוע ומפורסם. וכשקיבל רשות מותר לפסוק הלכות אבל לא בפני רבו ממש. ואולי הוא הדין בפני גדול הדור, כנאמר בפרקי אבות כי חכם אינו מדבר בפני מי שגדול ממנו. אבל שלא בפניו בודאי מותר אם קיבל רשות, לולי זה מה יעשה ישראל וכי הרב המובהק גדול הדור יכול ללמד בכל העולם, ובודאי שדעתו נוחה שבשאלות שאינן קשות במיוחד יפסקו ת"ח שהגיעו להוראה. 2) מותר לת"ח שהגיע להוראה לפרסם פסק הלכה הנוגד את דעת רבותיו אם יכתוב מקורות וראיות לדבריו ובלבד שלא יאמר את דבריו דרך מחלוקת עם רבו אלא כשואל ומברר ענין ואומר את הנראה לו.