זה בסדר לעבוד את השם רק מאהבה?שמעתי פעם שיעור תורה שאומרים שצריך לעבוד את השם בשתי דרכים מתוך יראה ומתוך אהבה. עכשיו בזמן האחרון אני מרגישה שזה יותר מאהבה,כיאלו באלי לשמח את השם/להמקרב עליו ולכן אני מקיימת את המצוות שלו אלא פחות הפחד משכר ועונש זה טוב לעבוד את ה גם ככה או שזה חייב להיות מלווה ביראה מהעונש?כיאלו פשוט לא יודעת אני מרגישה גם כזה שהשם אוהב אותי וגם אם הוא כביכול מעניש אותי אז זה לטובתי אז אני לא מרגישה את זה בתור עונש ובגלל זה אני גם לא עובדת אותו ממש מתוך יראה ופחד כי אני רואה אותו בתור ישות שתמיד תעשה לי טוב אז ממה אני מפחדת? פשוט באלי להיות קרובה עליו ועל ידי קיום המצוות אני מרגישה שאני מתקרבת עליו ובגלל זה אני מקיימת מצווה לא בהכרח בגלל הפחד ממה שיגיע בעולם הבא כיאלו ברור שאני גם מפחדת מגיהנום וכל זה אבל כשאני עושה מצווה אני לא חושבת על זה ככה אלא בתור וואי תשמחי את השם תגרמי לו להתגאות והאמת שחושבים על זה אני באמת לא חושבת בכלל על שכר ועונש בזמן האחרון כיאלו מקיימת מצוות או לא עושה משהו שנוגד את רצון השם רק למען השם לא בשביל כביכול יקבל מזה משהו עכשיו לי זה מרגיש כמו עבודת השם מתוקנת אבל לפי השיעור תורה הזה אני צריכה לפעול אחרת אשמח שיסבירו לי

שלום עבודת ה' נעשית בדרכים שונות, על ידי יראה ועל ידי אהבה. פעמים שאנו עובדים מיראה ופעמים מאהבה. עבודת ה' נעשית כמין "ספירלה" מתחיל ביראה ועובר ולאהבה וכן למעלה בקודש (שוב יראה גבוהה יותר ואז אהבה). החיבור לעבודת ה' נעשה גם לפח מצבו הנפשי של האדם, פעמים "נחה" עליו רוח יראה ופעמים רוח אהבה. יש לבדוק ולבחון שהמעשים נעשים כהלכתם בכל סגנון של עבודה. כמו כן, יש להתמיד ולפעול בדרך שמקדמת ביותר. בהצלחה רבה!