בס״ד שלום כבוד הרב, יש לי שאלה- אני בת 29, עם תואר ראשון בחינוך, לא הרגשתי שאני מגשימה את עצמי במקצוע ולכן אני רוצה לעשות הסבה לסיעוד. כחלק מההסבה, אני יכולה לעבוד כסטודנטית לאחיות במגוון מחלקות. אחת מהן זו המטו-אונקולוגית ילדים, ויש כמובן עוד מחלקות רבות. המטרה שלי בעבודה היא לעשות חסד. אם כך, האם יש מחלקות שבהן ניתן לעשות יותר חסד מאחרות? או לחילופין- האם יש בעייתיות מוסרית בעבודה בסיעוד באונקולוגית ילדים? חשבתי על הכיוון כי הרגשתי ששם אוכל לעשות הכי הרבה חסד, ואז נכנס בי הפחד שמא יש בעייתיות מוסרית בלתת כימותרפיה לילד. אודה לעזרתך

שלום וברכה, אין שום בעייתיות מוסרית בלתת כימותרפיה לילד. להיפך הוא נכון. מדובר במצווה וחסד עצום. קשה לקבוע באיזה מחלקה יש יותר חסד מאחרים. כל המחלקות הם טובות וחשובות. אגב, גם חינוך הוא מקצוע שיש בו חשיבות ענקית והרבה חסד. חושבני שהדרך הנכונה היא לאו דווקא לחפש איפה יש הכי הרבה חסד (כי בכולם יש חסד, ואי אפשר לקבוע מה הכי חשוב), אלא לחשוב מה את אוהבת ומה מתאים לכישורים שה' חנן אותך (הרבה פעמים זה בא יחד, כלומר שאדם אוהב את מה שהוא טוב בו). הקב"ה "חילק" בין כולם כישורים שונים ונטיות נפש שונות, כדי שכל אחד ימלא את שליחותו בעולם, ואם יש תחום שאת אוהבת ועושה אותו טוב (בפרט מקצוע חשוב כמו סיעוד) - יש להניח שזו רצון ה'. תזכי לעשות המון חסד והקב"ה ינהג עמך גם כן במדת החסד. שיהיה בהצלחה רבה! מקורות והרחבה: בספר מנחת אשר אמונה וביטחון (אגרת כה, עמ' קצה) ביאר על פי הספר חובות הלבבות שהדרך הנכונה לבחור מקצוע זה לפי הכישורים ולפי נטיית הנפש, ויש בנטיית הנפש רמז משמיים מה האדם צריך לעשות. מרן הראי"ה קוק נגע בנקודות אלו בכמה מקומות. נזכיר כמה מהם: בשמונה קבצים (קובץ ב ריג) כתב: "האדם צריך להכיר מנטייותיו הפנימיות את התוכן שהוא צריך להוציא מן הכח אל הפועל, וישמח תמיד בחלקו, ויחזיק בו בכל תוקף". ובפנקסי הראיה ח"א (יא ד) כל אדם יש לו המסלול שלו שעל ידו הוא בא לאשרו, לתכלית הווייתו, שבו הוא מתדבק ליוצרו. ולא יוכל לבוא למגמת חפצו במסלול אחר, אף על פי שהוא מסלול ישר בעד אחרים. על כן צריך כל אחד להיות מוקיר מאד את מסלולו המיוחד. ובמוסר אביך (ד ד) כתב: לכן יש ללמוד, שכל מי שיש בו איזה כח מיוחד צריך להוציאו לשלמותו כפי האפשר לו... לפיכך חייב האדם לחפש בעצמו איזה כחות מיוחדים מוטבעים בו, ולא ישליך אחרי גוו כל מה שימצא בנפשו הכנה לזה, אלא יעיין ויסתכל להשתמש בהם כראוי, ומכש"כ שלא יעלים-עין מכוחות. שכבר בלא-עיון מוצא אותם לבטלם ולהרסם, מבלי תת להם מקום ועבודה הגונה וסדורה. כי הכחות מעשה ד' המה והם חזקים מאד...