שלום הרב, האם מטרת הנישואין היא רק כדי להביא ילדים לעולם, או שיש לנישואין גם משמעות ומטרה נוספת בפני עצמה? כמו כן, כמדומני שיש עניין להינשא גם בזיווג שני בגיל מבוגר, כאשר כבר אין אפשרות להוליד ילדים. האם ניתן ללמוד מכך שהנישואין אינם נועדו רק לשם הולדת ילדים?

שלום וברכה, יש משמעות וחשיבות עצומה לנישואין גם מעבר להולדת ילדים. מקרא מפורש אומר: "לא טוב היות האדם לבדו" (בראשית ב, יח). אמרו חכמים (יבמות סב:) שאדם השרוי בלא אשה – שרוי בלא טובה, בלא ברכה ובלא תורה. נראה שניתן לחלק את החשיבות של נישואין לשלשה סעיפים שונים. נתחיל מהפשוט יותר עד העמוק יותר: א. טובים השניים מן האחד: כל אחד מבני הזוג מסייע לחברו – הן בסיוע פיזי והן בסיוע חברתי. בן הזוג הם חברים וצוותא זה לזה "והיא חברתך ואשתך בריתך" (מלאכי ב יד). האשה מסייעת לגבר בהנהגת הבית ובגידול הילדים, ומצילה אותו מן החטא; וכן הגבר מסייע לאשה בכל מה שצריך (עי' אבן עזרא ומלבי"ם שם). אין לזלזל בסיוע זה, וכבר אמרו חכמים כמה צריך אדם להכיר טובה לאשתו: "דיינו שמגדלות בנינו ומצילות אותנו מן החטא" (יבמות סג.). ב. הנישואין בונים את ההתקדמות הרוחנית של האדם: כיוון שהאדם צריך להידמות לקונו וללכת בדרכיו – מה הוא רחום אף אתה רחום – כדי שיוכל להשלים את מידת טובו הוא זקוק לעזר כנגדו, שאיתה יוכל לגמול חסד תמיד (עי' כלי יקר המובא בדבר יעקב יבמות סג., האדם וביתו לגרי"ד סולובייצ'יק עמ' 52–53). בנוסף, האשה מסייעת לאדם בעבודת המידות (עי' הרחב דבר לנצי"ב שם). ג. האדם אינו שלם בלא אשה: במדרש מבואר שבלי אשה "אינו אדם שלם, שנאמר: ויברך אותם ויקרא את שמם אדם – שניהם כאחד קרויים אדם" (בראשית רבה פרשה יז סימן ב). האיש והאשה הם כשני חצאים של האדם השלם, ואין צורת האדם שלמה אלא יחד עם אשתו. לכן בתחילת הבריאה נבראו דו־פרצופים (ברכות סא ע"א), ואף לאחר שהפרידם הקב"ה, מכל מקום בשעת היצירה נבראת עם האדם בת זוגו (עי' חתם סופר ח"ז סימן לד בשם האר"י ז"ל). ניתן לומר לפי זה (הפוך מהפסוק המוזכר לעיל): "טוב האחד מן השניים". כלומר טוב נישואין שכך יהיו אדם אחד שלם מאשר שני חצאים. על פי כל הנ"ל מובן שגם אדם שאינו יכול ללדת ילדים מסיבה כלשהי עדיין יש לו מצווה להתחתן. אמרו בגמרא (יבמות סא:): "אף על פי שיש לו לאדם כמה בנים – אסור לעמוד בלא אשה, שנאמר: לא טוב היות האדם לבדו". וכן נפסק בשולחן ערוך (אבן העזר א, ח). אמנם זקנים שקשה להם להתחתן ולמצוא אשה הטובה להם, וכבר אין להם הרהורי עבירה, יש מקום להקל שלא יתחתנו (עי' ערוך השולחן א, ז; ושבט הלוי י, רכג). תן לחכם ויחכם עוד בנושא רחב זה, שנכתבו עליו ספרים.