שלים וברכה, אני אשכנזי בר-מצוה שלא מתעטף בטלית, אך השאלה גם תקפה לגבי ילדים קטנים שאינם מתעטפים גם מעדות אחרות. אני קם בבוקר, נוטל ידיים ומיד אחר כך (לפני שאני הולך להתפנות) לובש את הציצית, כי כל רגע שלא לובשים את הציצית מתבטלים ממצות עשה, אך בלי ברכה מכיון שאני צריך להתפנות. שאלה א) האם כך ראוי לנהוג או שצריך לנהוג אחרת? ב) האם עדיף לי לברך אחר כך "על מצות ציצית" ולמשמש בציצית (כך נראה מסימן י סעיף ח וכך גם נראה לי שראיתי במפורש בערוך השולחן) או לבקש מאחר בבית הכנסת לכון להוציא אותי כשהוא מברך "להתעטף בציצית"? ג) האם הדין יהיה שונה אם אני לובש את הציצית לפני משיכיר (וגם צריך להתפנות) במקום אחרי משיכיר? ומה יהיה הדין אם אני לא צריך להתפנות אך לובש את הציצית לפני משיכיר? תודה רבה

מה שאתה עושה מופיע בפסקי תשובות (סימן ח, ב). המשנה ברורה (ח, ס"ק א) כותב שיש ללבוש ציצית מיד אחרי נטילת ידיים כדי שלא ילך ארבע אמות בלי ציצית. והרב נבנצל (בהערות על המשנה ברורה) כותב שזו מעלה בלבד. ואם צריך לשירותים הרי אי אפשר לברך לכן לאחר השירותים ונטילת הידיים ימשמש בציצית ויברך. כך מבואר בסימן י', סעיף ח (כנראה לכך התכוונת). אם לבשת ציצית לפני שיכיר גם אי אפשר לברך ובמילא שיגיע הזמן יש למשמש בציציות ולברך.