היי רציתי לשאול אבא שלי נפטר לפני 5 שנים ואני מאוד רוצה לעשות קעקוע לזכרו אבל ראיתי שיש איסור מהתורה רציתי לשאול אולי יש איזה הלכה המתירה את האיסור הזה

שלום וברכה, זה מאד יפה ומרשים כמה חשוב לך לעשות משהו לזכר אביך ז"ל. אשרייך. אכן יש איסור מהתורה לעשות קעקוע. כדאי לחשוב על דבר שניתן לעשות לזכר אביך שיגרום לו נחת רוח בשמיים ולא להיפך. זאת על ידי קיום מצוות שאת עושה. ניתן לחשוב על משהו טוב שאביך עשה בחייו ולהמשיך אותו ביתר שאת. למשל אם הוא היה עושה חסד עם אנשים, את יכולה להמשיך בדרכו ולהתנדב בסיוע לאוכלוסיות נזקקות (חולים ילדים במצקה, קשישים וכדומה). כמו כן ניתן לתרום לגמ"ח, או אפילו להקים גמ"ח לעילוי נשמתו. אין ספק שבמעשים כאלו את יכולה להעלות את אביך ז"ל למעלה בגן עדן. בברכת שנה טובה ומתוקה, וכתיבה וחתימה טובה! מקורות והרחבה: החפץ חיים כתב באריכות על הדרך הטובה והנכונה לסייע ולגרום נחת רוח להורים עליהם השלום בשמיים. כך כתב בספרו אהבת חסד (חלק ב, פרק טו בהערה): "ראיתי להזכיר פה עוד ענין נחוץ יש אנשים שרוצים לעשות יד ושם לזכר עולם על נשמת אבותיהם ועושים להם מצבה של אבן שיש יקרה ומפותחת בפיתוחי חותם באותיות מוזהבות וכדומה ציורים ופרחים הרבה ויש שמוסיפין לזה נטיעות יפות וכדומה מתענוגי בני האדם ומפזרין על אלו הענינים ממון הרבה וחושבין שזה עושין נחת רוח גדולה לנשמת הנפטר וכמה טעות טועין אלו האנשים במחשבה הזו. כי באמת נפש הנפטר אחר פרידתו מן העולם הזה הוא מכיר שם בעולם האמת את התכלית הנרצה של תורה ומצות כי הוא רואה שזו היא הסחורה היקרה המהלכת שם בכל העולמות ועבורם יתענג האדם לאור באור החיים ואז יקר מפז אצלו איזה מצוה קלה שעשה בעוה"ז ומתמרמר הרבה על עצמו על שכלה ימי חייו בהשגת תענוגי הבל וכבוד המדומה שהוא צריך לתת דין וחשבון עליהם וא"כ מה נחת רוח יוכל להגיע לו כשרואה שבניו שכלה עליהם כל כוחותיו וחשב עליהם בחייו שהם יצילו אותו מן הדין בפעולותיהן הנאות והישרות ולבסוף הם מוסיפין עוד תענוגי הבל כאלה. ויותר טוב היה להם שישימו מצבה שאינה יקרה כל כך ובאותיות פשוטות ולא מוזהבות ובלי ציצים ופרחים ובלי נטיעות (אבל עצם המצבה הוא ענין נצרך לנפש המת כמ"ש רז"ל בשקלים) ויתר ההוצאות שנופלין ע"ז היה להם לקנות ש"ס וליתנו לבהמ"ד ויכתבו עליו שהוא לזכר נשמת אבותיהם או לעשות מזה גמ"ח קבוע לזכר נשמת אבותיהם ובזה היה מתעלה נפשם מאד למעלה כי מכל הלואה והלואה שניתוסף להם מ"ע דאורייתא ממילא ניתוסף זכות לאבותיהם ג"כ כמו שכתב בספר יש נוחלין דזכויות ומצות שעושה הבן אחר מיתת אביו הוא כפרה לנפש אביו אף על פי דמנפשיה קעביד וכתב ע"ז בנו בעל השל"ה וז"ל ולא זו בלבד שמציל את אביו מדינה של גיהנם ומתיר אותו מן היסורין אלא אף זו שמכניסו אח"כ לגן עדן ונותנו במחיצת הצדיקים כדאיתא בזוהר סוף פרשת בחוקתי בן יכבד אב אף על גב שמת מחויב יותר לכבדו דכתיב כבד את אביך דאם אותו הבן הולך בדרך רע ומכשול ודאי מבזה לאביו כו' ואם הבן ההוא הולך בדרך הישר והטוב ומעשיו מתוקנים ודאי שהוא מכבד לאביו בזה העולם לנגד בני האדם ומכבד אותו בעוה"ב נגד הקדוש ברוך הוא והקב"ה מרחם על האב ומושיב אותו בכסא הכבוד עכ"ל הזוה"ק. והנה אם יפה כח הבן לעשות לאביו את כל הכבוד הזה ולהכניסו לגן עדן ק"ו שיפה כוחו לגרום לאביו שלא יהיה נידון בגיהנם וביסורין ומה שכתב בספר חסידים שאין התפלה והצדקה מועלת כשאדם עושה בשביל אדם רשע י"ל שלא אמרו כן אלא לגבי איש נכרי אשר לא מזרעו הוא אבל בנו הוא כרעא דאבוה בודאי יועיל עכ"ל ויצייר האדם בנפשו אלו היה הוא בעצמו ח"ו מושלך באש או בשאר יסורים קשים כמה היה חפצו ותשוקתו שבניו יכנסו בעובי הקורה בעבורו באיזה עצה שיוכלו להצילו מזה העונש הנורא כזה וכזה יראה הוא בעצמו לעשות עבור נשמת אביו ואמו שעמלו בכל כוחותיהם עליו עד שעשוהו לאיש להצילם בכח מעשיו הטובים מעונש עונותיהם המר כי בודאי אדם אין צדיק בארץ וגו' ובפרט בתוך שבעה ושלשים שאז כח הדין מתוח יותר כידוע יראה להרבותו עבורם תורה וצדקה וחסד כפי כחו שבזה יצילם מדינה של גיהנם ויביאם לחיי עוה"ב כ"ז יתן החי אל לבו ובמדה שאדם מודד בה ימדדו לו כ"ז התבוננתי מדבריו הקדושים. והנה באמת ע"י כל מצוה שהבן עושה מועיל להנפטר כמו שהובא שם בספר יש נוחלין בשם הראשונים וכ"ש במצוה זו של חסד שנתעורר למעלה עי"ז מדת החסד כמו שכתבנו בפרקים הראשונים בשם חז"ל כמה יועיל זה למעלה לנפש הנפטר שיתנהג הש"י עמו בכל עניניו ג"כ במדת החסד גם שעי"ז נזכר שם של אבותיו לעיני הכל לטובה שאומרים אשרי שזה ילד אשרי שזה גדל וממילא נתעורר עליהם זכות ורחמים ג"כ למעלה. וע"ש עוד בדברי בעל השל"ה שהביא כמה מאמרי חז"ל ומסיים שם דהעושה צדקה בשביל נפש המת (אפילו אם איננו קרובו רק שאיננו רשע וכ"ש כשהוא בנו ובתו או אחיו ואחותו) בודאי הוא עושה הצלה גדולה ונחת רוח לנשמתו עי"ש ועיקר הענין הובא ג"כ ביו"ד סוף סי' רמ"ט עי"ש ע"כ כשאירע ח"ו לאחד שמת לו אחד מיוצאי יריכו בימי עלומיו ולא הניח לו שם ושארית בארץ מהראוי שיעשה לו יד ושם לזכר נשמתו במצוה הקבועה לדורות וכנ"ל אם יש בכוחו ואז לזכר עולם יהיה צדיק ואפילו אם אין בכוחו לזה עכ"פ יתנדב עבורו איזה ספר הצריך לרבים ללמוד בו ויכתוב עליו את שמו ובכל עת שילמדו בו יהיה לנ"ר לנשמת הנפטר וכן ראיתי רבים נוהגין. יתן הש"י שיקוים בימינו מקרא שכתוב ובלע המות לנצח ומחה ה' אלהים דמעה מעל כל פנים וגו'". עכ"ל החפץ חיים. ועיין במנחת אשר (בראשית סי' קג אות ה) שכאשר ילדי המת אומרים קדיש, או שאר תפילות, ולימוד תורה ומצוות עבור הוריהם לעילוי נשמתם הם מקיימים בכך מצות כיבוד הורים. ויש מצווה מהתורה לכבד את ההורים לאחר מותם (שם אות ב). ובספר הלכות אבלות לרב יוסף צבי רימון (עמ' 238) המליץ להנציח את ההורים בדברים המבטאים את מידותיהם הטובות ובכך ממשיכים את מעשיהם הטובים.