שלום הרב, בתורה מצינו שלושה אזכורים לאיסור להידמות לגויים: "ולא תלכו בחקת הגוי אשר אני משלח מפניכם" (ויקרא כ, כ"ג) " כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו ובחקתיהם לא תלכו." (ויקרא, י"ח, ג) "השמר לך פן תנקש אחריהם אחרי השמדם מפניך ופן תדרש לאלקיהם לאמר איכה יעבדו הגוים האלה את אלקיהם ואעשה כן גם אני" (דברים, י"ב, ל) ברור שהאיסור ללכת בחוקות הגויים הוא איסור מדאורייתא. מצד שני, הגמרא בסוטה אומרת "דתניא דמספר קומי הרי זה מדרכי האמורי אבטולוס בן ראובן ההתירו לספר קומי שהוא קרוב למלכות". כלומר, שבשעת הצורך ניתן להקל באיסור הזה. וכן פסקו הרמב"ם (הלכות ע"ז וחוקות הגויים פי"א) והשו"ע והרמ"א (יו"ד קעח). רציתי לשאול איך התירו לאדם המקורב למלכות להקל כך באיסורי דאורייתא?

בס"ד שלום רב, שאלה מצוינת! יתכן והיסוד הוא בהבנה שדברי התורה מתבארים ונקבעים על פי חז"ל. ומה כלול בחוקות הגויים מדאורייתא נתון לחכמים. ושמא יסוד האיסור הוא בהדמות המביאה לקלקול או שיכולה להביא. אך במקום הצורך על מנת להביא ברכה לישראל, מותר לאנשים מסוימים. כמו שמותר לאמבולנס לעבור באדום ואסור לסתם אדם.