האם אשה אשכנזיה המתפללת ברכות השחר, ברכות התורה, קריאת שמע ועמידה צריכה לחבר את קריאת שמע לעמידה באמצעות הברכה השלישית של ק"ש, לחתום ב"גאל ישראל" ולצרף גאולה לתפילה? כלומר, האם אפשר לברך רק את הברכה השלישית של ק"ש? האם במקרה זה עדיף לא לברך אותה, ולומר רק את ק"ש ואז עמידה? שאלה אחרת: למה "גאל ישראל" ולא "גואל ישראל"? כל כך מתבקשת לשון הווה, התמדה! אני אוהבת את הפתרון של הבנת "גָאָל" ולא "גָאַל", כלומר מעין שם עצם שכוונתו "גואל". אבל זה לא פשט הכתוב.

א. דעת המגן אברהם (סי' ע ס"ק א) והמשנה ברורה (שם ס"ק ב, וכן בסימן קו ס"ק ד) שגם נשים צריכות להסמיך גאולה לתפילה, וכך נכון לנהוג, ודאי אשכנזיות. עם זאת, לדעת הפוסקים שנשים פטורות מברכות קריאת שמע, וכל שכן למי שסבורים שאל להן לאומרן - ודאי לא בברכה (שו"ת יביע אומר ח"ב סימן ב וח"ג סימן ו), הרי שבוודאי אינן חייבות לסמוך גאולה לתפילה. אגב, יצויין שגם בין חכמי הספרדים יש שחלקו על היביע אומר - הרב עזרא עטייה, הרב ב"צ אבא שאול, וקודם לכן כף החיים ועוד. ב. כבר הגמרא (בבלי פסחים קיז ע"ב) עדה על הבחנה זו: "אמר רבא, קריאת שמע והלל - גאל ישראל, דצלותא - גואל ישראל. מאי טעמא - דרחמי נינהו". כלומר, ישנו היבט היסטורי - הקב"ה גאל את עם ישראל, ועל כך אנו מודים לו, וישנו היבט שונה של ייחול ותפילה ותקווה שהקב"ה גואל ויגאל את ישראל. אלה אפוא שני היבטים המשלימים זה לזה. יצויין שהוגים רבים - במהלך הדורות - נימקו זאת בטעמים ובהסברים רבים. .