האם יש מנהג לשבור צלחת גם באירוסין שניים?

יש כמה טעמים עיקריים לשבירת צלחת באירוסין. הטעם העיקרי הוא למעט קצת מהשמחה כזכר לחורבן ולזכור שאין השמחה במילואה (אלו שני טעמים הנובעים מאותה נקודה והובאו בפרי מגדים והמשנה ברורה תקס, ט; ובשערי תשובה ג הזכירו אותם). טעם נוסף הוא ששבירת הצלחת, ומחרס דווקא, היא אחרי התנאים כדי לסמן שאין לשבור ולהפר את התנאים (עיין בפסקי תשובות תקס, הערה 56 בשם הגר"א ועוד). באופן פשוט גם בנישואין שניים שייך למעט את השמחה והיה צריך לשבור צלחת. אולם באמת ראיתי שכתבו שלא נוהגים כך. יש שכתבו שהטעם הוא משום שלא נהגו לכתוב תנאים בנישואין שניים ומאחר ובדרך כלל שוברים אחרי בתנאים הרי שכבר נהגו שלא לשבור את הצלחת. יוצא, שיש מקום לשבור צלחת גם באירוסין של זיווג שני אבל יש שלא נהגו בזה.