ב"ה שלום לכב הרב אחרי שעברנו את ראש השנה יום הדין שהקדוש ברוך הוא שופט כל אדם על מעשיו, אנחנו לא יודעים מה היה פסק הדין. אנחנו לא יודעים אם אנחנו יצאנו זכאים או חס וחלילה לא . כשאדם לא יודע את פסק הדין שלו אז זה נקרא עינוי דין. אנחנו לא יודעים במשך כל השנה האם יצאנו זכאים בדין או לא . גם בשנה הבאה לא יודעים. כל החיים אנחנו לא יודעים האם יצאנו זכאים או לא. זה עינוי דין גדול. איך אפשר להסביר דבר כזה ש כל החיים שלנו אנחנו בעינוי דין כי לא יודעים האם יצאנו זכאים או לא?

עינוי דין מופיע בהלכה רק ביחס למשפט של בית דין של בני אדם. עיכוב העונש, ויש אומרים גם עיכוב פסק הדין, אסור משום עינוי דין. בדין שמיים אין עינוי דין. אדם נידון בראש השנה ונחתם ביום כיפור ואדם נידון בכל יום ולכן עליו לחזור בתשובה כל יום ובעיקר לקראת ראש השנה ויום כיפור אולם את חייו הוא צריך לחיות בתקווה ובשמחה על שיצא בדין לשלום. וזה אחד מההסברים שמוצאי יום כיפור נחשב ליום טוב, מאחר ויצאנו זכאים בדין. אבל אנשים מתים או יורדים מנכסיהם? אז איך יוצאים זכאים? זה ההבדל בין הסתכלות פשוטה להסתכלות מעמיקה. מבחינת מה שקורה בחיים הגשמיים של האדם הדברים קשים ונראה שהפסיד בדין אבל הקב"ה עושה רק טוב לברואיו ובאמת זה מה שמקדם אותו בעולם הרוחני. "שבטך ומשענתך המה ינחמוני" - גם השבט מוביל לנחמה. לכן בבית דין של בני אדם אנחנו מסתכלים על הרובד הגשמי ואין לענות דין אבל בבית דין של מעלה נפסק לטובת האדם ברובד הפנימי ובזה אין עינוי דין.