שלום כבוד הרב, רציתי לשאול מה המשקל שיש לסיפורי חז"ל המובאים בתלמוד בפסיקת ההלכה? (לדוג: קמחית, שקירות ביתה לא ראו קלעי שערה). תודה רבה הרב.

שלום וברכה, הירושלמי חגיגה פרק א הלכה, ח כותב: "אין מורין לא מן ההלכות ולא מן האגדות ולא מן התוספות אלא מן התלמוד". אך בספר הישר (חלק התשובות) סימן מה כתב: "וכל שאינו בקי בסדר רב עמרם ובהלכות גדולות ובמס' סופרים ובפרקי דר' אליעזר ובדרבה ובתלמוד ובשאר ספרי אגדה אין לו להרוס דברי הקדמונים ומנהגם, כי יש עליהם לסמוך בדברים שאינם מכחישין תלמוד שלנו אלא שמוסיפין. והרבה מנהגים בידנו על פיהם". ונראה שמה שכתב הירושלמי שלא למדים מהאגדות היינו כאשר סותרים את דברי התלמוד, כפי שלא לומדים מההלכות והתוספתות רק כאשר סותרים את התלמוד. וכן כתב בשו"ת בית שערים (יורה דעה סימן תכז) וז"ל: "ואף דאין מורין ולמדין הלכה מפי אגדה כדאמרינן בירושלמי הביאו תוס' ריש הוריות ותוי"ט ברכות פ"ה מ"ד מ"מ היכא שלא מצינו בתלמודא סתירה דעת הגאון מוהרי"פ שבתשובות נודע ביהודה דשפיר ילפינן גם מאגדה". וכן הביא בשו"ת יביע אומר (חלק ח - אבן העזר סימן כא, ב) פוסקים רבים שכתבו כך. אך הנודע ביהודה (יורה דעה סימן קסא) עצמו חולק על כך ומחלק בין אגדות לתוספתא: ..".ואני אומר דאף דהירושלמי כללינהו יחד מ"מ לאו בחדא מחתא מחתינהו ומה ענין המדרש אצל התוספתא, התוספתא עיקרה להלכות ולזה היה תחלת כוונת מחברם ור' חייא ור' אושעיא המה יסדוה וכל מגמתם לדיני התורה ולכן במקום שאין סתירה בדברי הגמרא סומכים על התוספתא, אבל המדרשים והאגדות עיקר כוונתם על המוסר ועל הרמזים ועל המשלים שבהם והכל עיקר הדת אבל אין עיקר כוונתם על פסקי הלכות לכן אין למדים מהם לפסק הלכה כלל. לכן באופן כללי מעשה שהובא בגמ' יש ללמוד ממנו הלכה, כאשר אינו סותר פסק הלכה. וכך הובא בתורה תמימה בויקרא (פרק יט אות קי) ופשוט דלא שייך בזה לומר אין למדין מן האגדות, אחרי שזה מעשה שהיה". אלא שיש מעשים שנכתבו בתלמוד כמעשי חסידות, כמעשה קמחית. וכך כתב העלי תמר (חגיגה פרק א הלכה ח): "ונ"ל שמה שאמרו אין מורין מן האגדות, היינו שהלכות שנשנו בתוך האגדות אין מורין אותן הלכה למעשה עד שיתברר בתלמוד שנשנו כהלכה למעשה ולא כמשנת חסידים בלבד". בברכה,