האם מותר לקצוץ ענפים אחדים מעץ פרי שיש כבר עליו פריחה? ראוי לציין שאני רוצה לקצץ את העץ כדי לדלל אותו שלא יהיה רחב מידי, וכיון שאיני אוכל מפירות אלו כ"כ הרבה והם נופלים ומביאים זבובים או לכלוך בגינה. תודה

שלום וברכה לכבודו. מעיקר הדין מותר לקצוץ ענפי אילן ובפרט כשהאילן מסב נזק בחצר, אולם יש עדיפות לעשות כן ע"י גוי אם הדבר מתאפשר בקלות. יש לציין שמנהג העולם לגזום בעצמם או ע"י יהודי אחר בלא כל חשש. מקורות והרחבה: ז"ל הגמ' (ב"ק צא:): "אמר רב דיקלא דטען קבא אסור למקצציה... א"ר חנינא לאשכיב שיבחת ברי אלא דקץ תאינתא בלא זמנה. ואם היה מעולה בדמים מותר [דמיו יקרים לבניין יותר משבח פירותיו -רש"י]. ובבריתא (שם) למדו כן מהפסוק (דברים כ' כ'): "רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא אתו תשחית וכו'", העוסק בענין מצור על עיר, שיש איסור להשחית את העצים שסביבה, ומכך שהמילים "תדע כי" מיותרות לכאורה (רש"י שם, ויש ראשונים שלמדו מכפילות המילה "עץ") יש ללמוד שאם הוא נצרך לבניית מצור מותר לקוצצו. עוד מבואר בגמ' שאף במקום היתר יש להשתמש תחילה בעץ סרק. כמו כן מסופר בגמ' (שם צב.) ששמואל ביקשו מאריסו שיעקור את שורשי הדקלים שלא יכחישו את הגפנים. ופסק הרמב"ם ע"פ גמרא זו (מלכים פ"ו ה"ח) בזה"ל: "אין קוצצין אילני מאכל שחוץ למדינה ואין מונעין מהם אמת המים כדי שייבשו, שנאמר 'לא תשחית את עצה', וכל הקוצץ לוקה, ולא במצור בלבד אלא בכל מקום כל הקוצץ אילן מאכל דרך השחתה לוקה, אבל קוצצין אותו אם היה מזיק אילנות אחרים, או מפני שמזיק בשדה אחרים, או מפני שדמיו יקרים, לא אסרה תורה אלא דרך השחתה". ומשמע שסובר שכל שאינו דרך השחתה, אין איסור. והנה במשנה למלך (איסורי מזבח פ"ז) כתב שכל האיסור הוא כשקוצץ את כל האילן מהשורש, אך לקצץ ענפים וחריות מן האילן אין בזה "בל תשחית". ויישב בכך את קושיית הבאר שבע, שתמה מדוע אין איסור בל תשחית על קציצת עצים למערכה, וכתב שאף בלא יישוב הבאר שבע שכתב שלצורך מצוה גדולה של עצי המערכה מותר. כיון שלצורך עצי המערכה היו כורתים ענפים בלבד ולא עץ משורשו. ובעל ההפלאה (ספר פנים יפות סוף פרשת שופטים) התיר לצורך מצוה כדברי הבאר שבע הנ"ל, וביאר שזה לא גרע מהמבואר בגמ' (ב"ק שם) שאם היה מעולה בדמים מותר לקוצצו. וראה ביחוה דעת (ח"ה סי' מ"ו) שדן אם מותר לקצוץ ענפים לצורך סוכה, וכתב שבין לבאר שבע שהתיר לצורך מצוה, ובין למשנה למלך כיון שאינו כורת את כל העץ כאמור, מותר. וכתב שכן דעת שו"ת שאלת יעב"ץ (ח"א סי' ע"ו) שכתב שכל שכן שמותר לצורך מצוה, וכן פסק בשו"ת דברי חיים (ח"ב יו"ד סי' נ"ז). והביא שגם הגאון מטשעבין (דובב מישרים ח"א סי' קל"ד) נשאל שאלה כמו שלו, והתיר לקצוץ אילן לצורך סכך. ובשו"ת בית יצחק שמלקיס (ח"א יו"ד סי' קמ"ב ב') פקפק בסברת המשנה למלך שהתיר קציצת ענפים, שמה לי אם קוצץ אילן שלם או קוצץ ענץ מעץ הנושא פירות, ושמא אסור מדין חצי שיעור שאסור מן התורה, לדעת האומרים שדין חצי שיעור שייך אף שלא באיסורי אכילה. ע"כ. וכתב היחוה דעת (שם) שפוסקים רבים סוברים כדעת שו"ת חכם צבי (סי' פ"ו) שאין דין חצי שיעור שלא באיסורי מאכל. אך מכל מקום כתב שיש איסור דרבנן. אלא שכתב שכאן יש להתיר לגמרי כיון שהקציצה משביחה את שאר העץ, וכמו שכתב בשו"ת הר צבי (או"ח ח"ב סי' ק"א) שאף נשאל בשאלה זו, וכתב להתיר ע"פ הבאר שבע והמשל"מ, וביאר שסברת המשל"מ מובנת, כיון שבקציצת הענפים היניקה מתפשטת בשאר הענפים והפירות ואין כאן השחתה כלל. אלא שבסוף האריך מרן היחוה דעת (שם) בדברי רבי יהודה החסיד (אות נ"ג) שכתב שאין העושה פירות אין לקצוץ אותו, וכתב מרן החיד"א (שו"ת חיים שאל ח"א סי' כ"ג), שכוונתו שגם באופן שמותר לקוץ מעיקר הדין, לא יקוץ. וכפי שרוב צוואותיו הם דברים המותרים מן הדין. ולכן נראה שלרווחא דמלתא יקוץ רק ע"י גוי. והביא בשם שו"ת צרור הכסף (יו"ד סי' ו') שהוכיח בראיו שכל מה שאסור משום סכנה בצוואת ר"י החסיד, יש להחמיר אפילו במקום מצוה, כגון שלא ינתוץ תנור וכירים וכיו'. והוסיף לכתוב שאפילו למ"ד שאין לסמוך על ספק ספיקא במקום סכנה, זהו דוקא בסכנה 'טבעית', אך בסכנה 'סגולית' כמו בנידון זה יש להקל במקום מצוה ושומר מצוה לא ידע דבר רע, אלא שחתם שם למעשה שאם אפשר נכון לעשות כן ע"י גוי, ואם יש לו אילנות סרק בודאי שעדיף לקצוץ מהם. במקרה שהענפים גורמים לנזק, כתב בשו"ת חוות יאיר (סי' קצ"ה) להתיר, שם הוא נשאל באילן אפרסק שעלה מאליו בחצרו ומאפיל על חלונו האם מותר לעקור את האילן. אלא שהוסיף שאם אפשר לו להסיר את הנזק ע"י קציצת קצת מענפיו המאפילים עליו, יעשה כן, אף שבהמשך יגדלו שוב ויסתירו את החלון, כיון שמצד טרחא לא נתיר חשש סכנה. וכתב שם, שאף מה שכתב הרא"ש (ב"ק ח' ט"ו) להתיר לצורך מקומו, היינו שרוצה לבנות שם או לעשות דבר הנצרך שם, אך לא התיר בזה אם רוצה להרחיב חצירו ולצורך טיול ותוספת אור ורווח בעלמא, עיין שם. ולכאורה ניתן ללמוד כל זה מהמעשה עם שמואל בגמ' בב"ק לעיל. מן האמור עולה, שאף שלכאורה היה מקום להחמיר יותר כיון שהקציצה אינה נעשית לצורך מצוה, מכל מקום למעשה יש להתיר מעיקר הדין מכמה טעמים שהזכרנו, ובראשם דברי הרמב"ם שאין איסור אפילו לעקור עץ אם הדבר אינו נעשה להשחתה. וכן נראה מרוב הפוסקים, שאין איסור בל תשחית בקציצת ענפים, אלא כאשר עוקרים את כל העץ. כיון שהדבר מסב נזק בגינה וגורם לצער (זבובים ולכלוך), פשוט שיש להתיר. יש להוסיף שאף בנידון שאלתנו שייכת הסברא ששבח הפירות פחות מהנזק שנגרם לי בחצר, בפרט שכאן עדיין אין פירות אלא פריחה. אולם כיון שמדובר על סכנה, ויש פוסקים שהצריכו לקצוץ ע"י גוי אף במקום שהדבר נעשה למצוה, כך יש לעשות אם הדבר מתאפשר. ברכת ה' עליכם,