בסימן קכח סעיף יג אומר השו"ע שהכהנים אומרים את המילה הראשונה, "יברכך", בעצמם ללא הקראה של החזן. החזן מקריא רק מהמילה השניה. הרמ"א מביא את המנהג להקריא כבר מהמילה הראשונה. המשנה ברורה שם כותב שכשמדובר בכהן אחד, אז כולם מודים שמקריאים לכהנים גם את המילה הראשונה. השאלה שלי היא, מדוע זה כך? מדוע בכהן אחד, צריך להקרות לחזן "יברכך"?

חז"ל למדו שצריך להקרות לכהנים את המילים והם יחזרו עליהם, (מכל מקום אם לא עשו כך אין זה מעכב את המצווה). כפי שציינת בשאלה יש נוהגים שלא להקרות את המילה הראשונה "יברכך". מה הטעם של הנוהגים לא להקרותה? הבית יוסף כתב, שהסיבה שמקרים לכהנים את המילים היא כדי שלא יטעו, ובמילה הראשונה אין חשש שיטעו. ולפי זה גם כשכהן אחד עולה אין צורך להקריא לו את המילה הראשונה.  יש שהבינו שהסיבה שלא מקרים את המילה הראשונה היא כדי למנוע הפסק בין המילה "יברכך" לבין הברכה של הכהנים שמברכים לפני נשיאת כפים, וגם לפי טעם זה גם לכהן אחד אין צריך להקריא "יברכך". אך כנראה שהמשנה ברורה והפוסקים שהוא הולך בעקבותיהם סוברים שהטעם שאין להקריא את המילה הראשונה היא שבהכרזת המילה כהנים אנו בעצם קוראים להם לברך ובזה יש כבר הקראה של המילה הראשונה, כאילו אומרים להם "כהנים אמרו יברכך", ומסיבה זו אין צורך לחזור ולהקריא יברכך,  אך בכהן אחד, שלא מכריזים "כהנים" לפני הברכה, צריך ממילא להקריא גם את המילה ראשונה. (ראה בספר ילקו"י על סימן קכח הערה מב).