שאל את הרב

  • משפחה, ציבור וחברה
  • גזל ונזיקין
קטגוריה משנית
  • משפחה, ציבור וחברה
  • משחקים והימורים
undefined
שאלה
שלום כבוד הרב, שאלה בענייני גזל. אדם שגנב סכום כסף (למשל 200 שח) ובכסף הזה הלך וקנה כרטיסי הגרלה, אותו אדם, מסתבר, זכה בסכום של עשרות אלפי שקלים. למי שייך הכסף? לגנב כי זה המזל שלו? לנגנב כי זה כספו? אולי צריך להחזיר את הזכיה מענייני מקח טעות? ומה עושים אם אין למי להחזיר? אם אפשר להפנות למקורות בקשה, שאוכל לעיין בזה עוד. תודה רבה
תשובה
בס"ד שלום וברכה: גנב שקנה בכסף גזול - אם היה יאוש קודם שקנה, הגנב זכה במקח. ואם לא היה יאוש, לדעת שער המשפט המקח חל אם המוכר לא ידע שהכסף גנוב, ולדעת החזו"א המקח בטל. וודאי שאין לנגזל חלק ברווח. מקורות: אם היה יאוש: אם הבעלים ידע מזה שגנבו לו את הכסף, מסתמא היה ייאוש וודאי שהגזלן זכה בכסף (עיין חילוקי דינים בזה בשו"ע חו"מ שסח, א ובנושאי כלים) ביאוש ושינוי רשות. וכן נפסק בשולחן ערוך אבן העזר סימן כח סעיף א: "המקדש את האשה בגזל או בגניבה או בחמס, אם נתייאשו הבעלים, ונודע שקנה אותו דבר ביאוש, הרי זו מקודשת אם לא היה יאוש: עיין בשו"ע חושן משפט סימן קפג ג: שליח שקנה לעצמו במעות המשלח, אף על פי שזקפן עליו במלוה, המקח של משלח. רמ"א: מיהו אם אמר השליח לפני עדים שחוזר בשליחותו י"א דקנה לעצמו, וי"א דבכל ענין הוא של המשלח. הרמ"א מביא מחלוקת האם שליח שהכריז שהוא גונב את הכסף המקח שייך לו או למשלח. אך גם הסמ"ע (ו) וגם הש"ך (ה) מסבירים שגם לדעת מי שאומר שהמשלח זכה, מודה במקרה שהשליח שינה בשליחות (לדוגמא: שלחו אותו לקנות חיטים והוא קנה שעורים). ומקור דברי היש אומרים הראשון הוא מהרשב"א בבא קמא קב: "ושמעינן משמעתין תרתי דכל היכא דנתכוין לגזול ולקנות לעצמו אם פיחתו פיחתו לו ואם הותירו הותירו לו דכל שמתכוין לגזול ולקנות לעצמו אין חילוק בין ר' יהודה לר' מאיר". גזלן שעשה שינוי בחפץ שאינו מחזיר את החפץ הגזול אלא כסף בשוויו. ונחלקו רבי יהודה ורבי מאיר האם אומן ששינה מאומנותו כגון שנתנו לו צמר לצובעו אדום וצבעו שחור קונה את הצמר בשינוי או לא . והרשב"א כותב שאם קיבל כסף לקנות והתכויין לקנות לעצמו לדעת כולם קונה לעצמו כיוון ששינה מיעוד הכסף. ולכן אפילו אם היה מקנייה זו רווח הגזלן קנה. ובשו"ת מהר"ם אלשיך סימן י כתב שגם החולקים על הרשב"א מודים במקרה ששינה וקנה מוצר אחר מהשליחות: ואפילו להרמב"ם ז"ל שדחה דברי קצת המורים (שיכול שליח לקנות לעצמו מדמי משלחו ונאמן לומר שזקפן עליו במלוה, היינו היכא דלא מסתלק משליחותיה בכדי כיון דהוה שליח מעיקרא אבל אי לא הוה שליח אלא נפקד וקנה מהן לעצמו מה שעשה עשוי והריוח או ההפסד לעצמו דהוי שולח יד בפקדון ואין למפקיד דבר בסחורה ההיא וכן בהגהות אשרי (על הרא"ש בבא קמא ט, יח) מעשה בפרג"א בראובן שנתן מעות לשלוחו לקנות לו סחורה ידועה והלך וקנה סחורה אחרת וטען שקנה לעצמו ולכך שינה, ודן הריב"ם שכל הריוח לשליח ונשבע שלכך נתכוין. אך עיין חזו"א (ב"ק כא, ב) שמקשה כיצד קנה השליח הרי שינוי רשות בלא יאוש אינו קונה ואם כן יכול המשלח להוציא מעותיו מיד המוכר, וכיוון שלא זכה במעותיו למה יקנה הלוקח את השעורים? ומתרץ בשני אופנים: א) כיוון שדעת השליח לֵרָצות את המשלח, המוכר אינו מקפיד וסומך על השליח שיפייס את המשלח. ולכן רק אם החזיר השליח מעות למשלח חל המקח. ב) ניתן לומר שאין המשלח יכול לתבוע מעותיו כיוון שהשליח לא מתכוון לגזול, אף שאנו דנים אותו כגזלן מפני ששינה מדעת בעל הבית אין כאן הקפדה של המשלח אלא מניח את הכסף כהלוואה לשליח. א"כ לפי החזו"א יש חילוק בין שליח ששינה בשליחותו שקנה לעצמו, לבין גזלן שלא חל המקח. אך בשער משפט (קצ, א) כותב שהמקח חל כיוון שלא ניתן להוציא את הכסף מהמוכר משום תקנת השוק (עיין בשו"ע חו"מ סימן שנו), אם המוכר לא ידע שהכסף גנוב. א"כ לפי שער המשפט אין חילוק בין שליח ששינה בשליחותו שקנה לעצמו, לבין גזלן. בברכה: הרב משה מאיר אבינר
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il