שלום, אני מחנכת שנה שניה וכבר זמן רב יש בי שאלה על מערכת החינוך ועל תפקידי כמורה. המחשבה שבעצם התלמידים לא היו רוצים ללמוד, לו היינו מציבים להן את האפשרות לעשות ’מה שהם רוצים’ הם לומדים בגלל תחושת החובה\ הפחד שצריך לעשות בגרות - כי בלעדיו אין עתיד.. \ הדחיפה של ההורים או כי זה מה שכולם עושים. בוודאי שהם רוצים גם לגדול במידות ולקבל תוך כדי גם לנשמה אבל שורה תחתונה- זה די בדיעבד, רק בגלל שככה העולם מתנהל היום אז הם מגיעים לבית הספר ובאמת- הם לא היו רוצים. הרב קוק מדבר הרבה על כך שיש לעורר את הרצון, ואיתו להניע את האדם- איך אפשר לעשות זאת בשעה שהתלמידים מרגישים שהם בכפייה בבית הספר? שלא ניתנת להם בחירה מה ללמוד ומתי ללמוד. האם עדיף, אם זה אפשרי בכלל, שבתי הספר היו במתכונות של מדרשה או ישיבה גבוהה שבהם אין כפיה על שיעורים? שאלה נוספת היא ביחס להתמודדות עם ’חוסר המושלמות’ של מערכת החינוך. ברובה היא מורכבת מאנשים טובים הרוצים טוב אולם האם שיטת ההוראה, שיטות הערכה של בחינות הבגרות, צורת הלמידה- האם היא נכונה? ההאם כך יש ללמד? מהו הערך של להיות מורה, האם יש להשלים עם החוסר ותפקידי הוא לנסות להיות מורה טובה כמה שיותר, או שיש כאן טעות שורשית במערכת כולה ויש לעזוב את מערכת החינוך- בחשיבה אולי אם ארצה להמשיך לעסוק בחינוך- לפתוח בעתיד בית ספר עם תפיסה חינוכית שונה? תודה רבה!

1. התעוררות הרצון לא מבטלת את הצורך בגבולות, ובודאי בגיל צעיר. בלי גבולות אי אפשר לנהל את חיינו, גם במכינות ובמדרשות מציבים גבולות. מוסד שלא מציב גבולות במהרה מוצא את עצמו בבעיה חינוכית קשה. הבגרויות היא תכנית שיש בה חסרונות רבים, בדרך כלל זה לא נתון לשיקול דעתנו. מי שרוצה להתקדם במסלול שבו הבגרות חשובה, נצרך לעשות את זה. אני מודה שלי אין בגרות. 2. אם היינו נמנעים מהשתתפות בכל דבר שיש בו פגם, לא היינו יכולים לחיות פה בכלל. המערכת צריכה תיקון, כמו כולנו, אך יחד עם זאת יש המון דברים טובים להשפיע עליה. אם יש לך כישורים לפתוח מקום שיהיה טוב ומתוקן יותר, אנחנו זקוקים לעוד בתי חינוך משובחים. כדאי להתייעץ עם אנשים נבונים ובעלי ניסיון שמכירים אותך, שייעצו לך מה מתאים לך.