ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- שער לדין
- משפחה חברה ומדינה
- דיני ממונות וצדקה
- עובד ומעביד
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
רחל בת יקוט
כיצד נקבע גובה התשלום במקרה כזה? בגמרא (בבא מציעא עו.) מבואר, שיש לברר כמה עולה, בדרך כלל, לשכור פועל לעבודה מסוג זה. כמו כן, מבואר בגמרא שם, שאם יש טווח מחירים, הרי הפועל נוטל את המחיר הנמוך ביותר שאותו היה על בעל הבית לשלם כדי לקבל עבודה באיכות שכזו. כתב הריטב"א, שאפילו אם רוב הפועלים נשכרים במחיר גבוה, ומיעוטם במחיר נמוך, היות ש'אין הולכים בממון אחר הרוב' הפועל נוטל כפי השער הנמוך.
הדיון הזה אמור, במקרה שהפועל עובד לראשונה אצל בעל הבית. אולם, אם בעל הבית העסיק פועל בעבר, בשכר מסויים, ואחר כך המשיך את השכירות בלא סיכום מחודש של כל פרטי השכירות, כתב הריב"ש בתשובה (סימן תעה) שהוא ממשיך על דעת תנאי השכירות הראשונים, ושכרו אינו 'כפחות שבפועלים'.
שאלת תנאי השכירות אינה נוגעת רק לשכר על עצם העבודה, אלא לכל התנאים השונים הכרוכים בשכירות. כמבואר במשנה (בבא מציעא פג.): "השוכר את הפועלים ואמר להם להשכים ולהעריב. מקום שנהגו שלא להשכים ושלא להעריב - אינו רשאי לכופן. מקום שנהגו לזון - יזון, לספק במתיקה - יספק, הכל כמנהג המדינה".
במשנה מבואר, שגם שאלת שעות העבודה וחובת המזונות תלויה במנהג המדינה. בתשובת הריב"ש שהבאנו מבואר, שגם השאלה אם החזן יהיה פטור ממיסי הקהילה, תלויה במנהג המדינה המקובל. בימינו, דיני העבודה מגדירים מערכת רחבה ומסועפת של פרטים הנוגעים לתנאי העבודה, ויש לדון, אם כל הפרטים האלו מחייבים בתורת 'מנהג המדינה'. יש לציין, שבתחום זה אין פסיקה רבה של בתי הדין, מלבד ביחס לכמה חוקים, ולכן הדברים הכתובים להלן אינם תואמים בהכרח את מה שיפסוק בית דין פלוני.
בתשובת הריב"ש שהבאנו, הריב"ש אומר, שמנהג מחייב, דווקא אם הוא מנהג ידוע: "ומכל מקום נראה, שבכגון זה: צריך שיהיה המנהג ברור לפטור: אם בהסכמת הקהל, או שנהגו כן משנים קדמוניות ונהגו לדון ע"פ המנהג ההוא. דהא לא דמי למנהג פועלים; שכמה פועלים נשכרים בכל יום; ויכול אדם לראות: איך נוהגים. אבל בפטור החזן, שאין בעיר כי אם חזן אחד; איך יקרא מנהג: מה שלא שאלו מס לחזן אחד, או שנים? אלא אם כן ידוע ומפורסם בעיר: שמחמת מנהג העיר לפטור החזנין, פטרום".
ההסבר לדברי הריב"ש הוא, לכאורה, שאנו מפרשים את ההסכמה בין בעל הבית והפועל כאילו הסכימו על כל התנאים המקובלים אצל בני העיר. אבל, דבר שבעל הבית והפועל לא ידעו שהוא מקובל בעיר, אי אפשר לומר שהם קיבלו אותו על עצמם.
עם זאת, הריב"ש מביא ירושלמי הדן בבני עיר אחת ששכרו פועלים בעיר אחרת, שבה המנהגים שונים. הירושלמי כותב, שאם בעל הבית הלך לשכור את הפועלים במקומם, קיבל על עצמו את מנהגי המקום שבו שכר אותם. ואם הפועלים הלכו להישכר במקומו של בעל הבית, קיבלו על עצמם את מנהגי המקום שבו נשכרו. אף שאין הדבר מפורש בדברי הריב"ש, נראה מדבריו שאף אם בעל הבית אינו יודע מה המנהג במקומם של הפועלים ולהיפך, הרי הוא מחוייב במנהג מקומם. כמו כן, מסתבר, שגם אם בעל הבית והפועל לא ידעו את הדין בירושלמי, עדיין בעל הבית שהלך למקומו של הפועל יצטרך לתת את התנאים הנהוגים במקומו של הפועל. לכאורה, דבר זה אינו מתאים לדברי הריב"ש דלעיל, הקובע שהמנהג צריך להיות ידוע לשני הצדדים, משום שהרי זה כאילו התנו בעל הבית והפועל על כל הנהוג בעיר.
ונראה לומר, שבדבר שרגילים להתנות עליו, ורגילים שיש בו מנהגים שונים, בזה מוטלת החובה על הצדדים לברר מהו המנהג, ואינם יכולים לומר שלא ידעו שישנו מנהג אחר, שהרי מסתבר שיש בזה מנהג כלשהו. לפי זה יש לומר, שגם כאשר בעל הבית והפועל אינם יודעים מהו המנהג, היות שהם יודעים שיש מנהג, הרי הם מתנים על דעת המנהג.
במדינת ישראל, רבים מחוקי העבודה ידועים. מספר שעות העבודה בשבוע, החיוב לתת ימי מחלה, הפרשה לביטוח לאומי, פיצויי פיטורין וכן הלאה. בתחומים אלו, שבהם ידוע לכל שיש חוק מסויים, ומקובל לנהוג על פיו, מסתבר שהחוק נחשב כ'מנהג המדינה' על כל פרטיו, גם אם הפרטים השונים אינם ידועים לכל אדם. אולם, אם ישנם חוקים שאינם ידועים כל כך, יש מקום לומר שעל חוקים אלו לא נאמר שהם 'מנהג המדינה', אף אם הם נוהגים בפועל.
הגליון הזה חותם את עיסוקנו בנושא שכירות פועלים. החל מהשבוע הבא נעסוק בהלכות השבת אבידה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
