"וְנָתַתָּ לָאִישׁ כְּכָל דְּרָכָיו אֲשֶׁר תֵּדַע אֶת לְבָבוֹ כִּי אַתָּה יָדַעְתָּ לְבַדְּךָ אֶת לְבַב כָּל בְּנֵי הָאָדָם". תן לאדם רק אם מגיע לו. אבל כשהתפלל על תפילת הנכרי אמר: "וְעָשִׂיתָ כְּכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא אֵלֶיךָ הַנָּכְרִי לְמַעַן יֵדְעוּן כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ אֶת שְׁמֶךָ לְיִרְאָה אֹתְךָ כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וְלָדַעַת כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי".

כָּל הַנּוֹתֵן צְדָקָה לֶעָנִי בְּסֵבֶר פָּנִים רָעוֹת וּפָנָיו כְּבוּשׁוֹת בַּקַּרְקַע, אֲפִלּוּ נָתַן לוֹ אֶלֶף זְהוּבִים - אִבֵּד אֶת זְכוּתוֹ וְהִפְסִידָהּ, וְעוֹבֵר עַל "וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ וְגוֹ'". אֶלָּא צָרִיךְ לִתֵּן לוֹ בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת וּבְשִׂמְחָה [רמב"ם הלכות מתנות עניים פרק י הלכה ד].

"הֲרֵי עָלַי מאה שקל לִצְדָקָה" אוֹ "המאה השקל הללו מיועדים לצדקה", חַיָּב ליתנם לָעֲנִיִּים מִיָּד. וְאִם אֵחַר - עוֹבֵר בְּ"בַל תְּאַחֵר" כֵּיוָן שֶׁיָּכוֹל לִתְּנָהּ מִיָּד. וְאִם אֵין עֲנִיִּים מְצוּיִים לוֹ - מַפְרִישׁ וּמַנִּיחַ עַד שֶׁיִּמְצָא עֲנִיִּים, אֲפִלּוּ יוֹתֵר מִשָּׁלֹשׁ רְגָלִים [רמב"ם מתנות עניים, פרק ח הלכה א]. אם הפְרִישׁ מָעוֹת לִצְדָקָה במטרה שֶׁיִּהְיוּ מֻנָּחִים אֶצְלוֹ לְחַלְּקָם מְעַט מְעַט כְּמוֹ שֶׁיֵּרָאֶה לוֹ. מותר לו לתת כפי שיראה לו. וכן אם התחייב לתת את הכסף לעני מסויים - אֵינוֹ עוֹבֵר ב"בל תאחר" עַד שֶׁיָּבוֹא אוֹתוֹ עָנִי.
אִם נָדַר תְּרוּמָה לְבֵית הַכְּנֶסֶת, אֵינוֹ עוֹבֵר עַד שֶׁיִּתְבַּע אוֹתוֹ הַגַּבַּאי וְאָז עוֹבֵר עָלֶיהָ מִיָּד, אִם לֹא כְּשֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁהַגַּבַּאי אֵינוֹ צָרִיךְ כָּעֵת לַמָּעוֹת, אֶלָּא שֶׁיַּנִּיחוּ אֶצְלוֹ.

עָנִי שֶׁמִּתְפַּרְנֵס מֵהַצְּדָקָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ מְעַט מָמוֹן שֶׁלּוֹ וְאֵינוֹ נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בּוֹ - חַיָּב לִתֵּן צְדָקָה מִמַּה שֶׁיִּתְּנוּ לוֹ. וַאֲפִלּוּ אֵינוֹ יָכוֹל לִתֵּן אֶלָּא דָּבָר מֻעָט - אַל יִמְנַע אֶת עַצְמוֹ מֵהַצְּדָקָה, כִּי הַמְעַט מִשֶּׁלּוֹ חָשׁוּב כְּמוֹ הַרְבֵּה מִן הֶעָשִׁיר.

אִם אֵין לוֹ כֶּסֶף אַחֵר יָכוֹל לִקְנוֹת מִכַּסְפֵּי מַעֲשֵׂר סְפָרִים כְּדֵי לִלְמוֹד בָּהֶם, וּבִתְנַאי שֶׁיַּשְׁאִילָן לַאֲחֵרִים לִלְמוֹד בָּהֶם כְּשֶׁמְּבַקְּשִׁים מִמֶּנּוּ. וְרַק כַּאֲשֶׁר גַּם הוּא צָרִיךְ לְאוֹתוֹ סֵפֶר בְּאוֹתוֹ זְמַן - הוּא קוֹדֵם. צָרִיךְ לִכְתּוֹב עַל סְפָרִים שֶׁנִּקְנוּ "מִמְּעוֹת מַעֲשֵׂר", כְּדֵי שֶׁיִּזְכֹּר שֶׁהֵם נוֹעֲדוּ לְהַשְׁאָלָה וְגַם כְּדֵי שֶׁבָּנָיו יֵדְעוּ לְהַשְׁאִילָם לַאֲחֵרִים כְּשֶׁיָּבוֹאוּ לִידֵיהֶם הַסְּפָרִים.