ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- אורות ישראל המבואר
- פרק א
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
מיכאל בן מזל טוב
אור השכינה הוא כנסת ישראל, האידיאל הישראלי השורה באומה כולה, העושה אותה לחטיבה אחת בכל דורותיה. כשהאורה הגדולה הזאת מתגלה בארץ, מתגלם בחיים המעשיים והשכליים, הכל מתברך. הנשמות הגנוזות בחביון מעלה מוסיפות אורה ותענוג. וכל נפש חיה מתעלה, העולם ומלאו מתרומם, הטללים אוצרים בקרבם שפעת ברכה, רוחות וגשמים כוללים בתוכם מניות חיים ועז, כל חי רוחני עליון ותחתון מתעדן, ומתמלא הגיון של שירה וחדות נועמים, הכל עלז שמח ומרנן, מפני שכנסת ישראל נחתת לאשראה בארעא. האידיאל הלאומי הנצחי, מהוד מקורו האלהי, השוכן בישראל, המקושר עם נשמתם המצוחצחה, דופק ופועם, ומכה גלים בים החיים, הכל מתברך, הכל מתנשא, ברוך ד' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם. שמחו בד' וגילו צדיקים והרנינו כל ישרי לב.
אור השכינה הוא כנסת ישראל, האידיאל הישראלי השורה באומה כולה, העושה אותה לחטיבה אחת בכל דורותיה.
השכינה היא התגלות האור האלקי במציאות, וכותב הרב שאור השכינה הוא כנסת ישראל. "אורייתא קודשא בריך הוא ושכינתיה חד הוא" - התורה היא שמו של ה' המגלה את האור האלקי בעולם, והשכינה היא הופעת הקדוש ברוך הוא בעצם המציאות של כנסת ישראל, של נשמה כללית, שמתגלה בצורה של עם הנושא אידיאל ומגמה, ורק מכוחה מתאחדים כל הדורות. מה שגורם לקישור בין כל חלקי העולם הקטנים הוא ההופעה של עם ישראל, המכיל בקרבו את כל הצדדים. ככל שהופעת עם ישראל קשורה לאור השכינה כך היא מתגלה באחדותה בעולם, ומגלה את האידיאל השוזר את רצף הדורות.
כשהאורה הגדולה הזאת מתגלה בארץ, מתגלם בחיים המעשים והשכליים, הכל מתברך.
בסעיפים הקודמים הסברנו מהו 'אור השכינה'. אור זה קשור לרעיונות הבסיסיים שהם המהות של עם ישראל, וסביבם מגלה עם ישראל את הצד הרוחני העליון. יש לו רצון להיטיב ללא שום הגבלה, והוא יכול לאחד את כולם סביב רעיונות אלו ולחבר את הכל אל האלוקות. ישנם זמנים שבהם האור הזה מניע את עם ישראל לעשות מעשים מסוימים או לפתח רעיונות מסוימים, ואז המציאות כולה מתברכת, כיון שמדובר על אור שנוגע לכל המציאות. כעת מפרט הרב כיצד הכל מתברך:
הנשמות הגנוזות בחביון מעלה מוסיפות אורה ותענוג. וכל נפש חיה מתעלה, העולם ומלאו מתרומם, הטללים אוצרים בקרבם שפעת ברכה, רוחות וגשמים כוללים בתוכם מניות חיים ועז,
תחילה מתאר הרב באופן פרטני כיצד כל דבר מתברך לפי עניינו, ולבסוף אומר בצורה כללית שהכל עלז שמח ומרנן. ונפרט:
הנשמה: מבחינת הנשמה הכל מאיר, הכל בהיר, ולחייה יש ערך כשלעצמם. ערכם של חיים ללא הנשמה הם כערכו של אמצעי לתכלית אחרת, כפי שמגדיר המסילת ישרים 1 שהעולם הבא הוא עולם התכלית, והעולם הזה הוא עולם של דרך, של אמצעי - על ידי החיים אנו מגיעים למדרגה אחרת. אולם חיי הנשמה הם חיים של תענוג, שערכם הוא מצד עצמם. "לויתן זה יצרת לשחק בו" 2 – המשחק של ילד קטן הוא עצם החיים, הוא לא מהווה אמצעי לדבר אחר. על כן, בהתגלות החיים בארץ מתוסף בה עוד אור (כנגד החכמה שתוזכר בהמשך) ותענוג (כנגד הרצון).
נפש חיה: הרב אינו כותב אם כוונתו היא לנפשות בעולם באופן כללי, או דווקא לנפש של ישראל. ונראה יותר כפי הצד השני. אור השכינה מביא לחיבור העולם אל ה', לכלות הנפש לאלקים, לנטיית הנפש כלפי מעלה, לצדדים הרוחניים ולא לצדדים הגופניים.
העולם: מה ההבדל בין הלשון "מתעלה" שכתב הרב על נפש החיה, לבין הלשון "מתרומם" שכתב הרב לגבי העולם ומלואו? נראה שלגבי הנפש מדובר בנטייה להתעלות, ולגבי העולם מדובר במציאות גבוהה יותר. העולם מתעלה למדרגה שבה החומר מחובר יותר לרוח ופחות גס, וגם הפגישה של האדם איתו אינו הופכת את האדם לגס יותר אלא להיפך.
הטללים, הרוחות והגשמים: הקדוש ברוך הוא משפיע חיות לעולם דרך הטל, הרוחות והגשמים. הטל הוא סימן לברכה הבסיסית הקבועה שתבוא בשפע, לעומת הרוחות והגשמים שהם סימן לברכה מזדמנת, שמתחדשת מדי פעם.
כל חי רוחני עליון ותחתון מתעדן, ומתמלא הגיון של שירה וחדות נועמים, הכל עלז שמח ומרנן, מפני שכנסת ישראל נחתה לאשראה בארעא.
מכאן עובר הרב לברכה הכללית שבאה כאשר אור השכינה מתגלה בארץ, שאז כל המציאות מתעדנת. בעולם יש מאבק איתנים בין הטוב והרע, וכשיתגלה האור המאחד את כל עם ישראל לחטיבה אחת, לא יהיה עוד מאבק ויתמלאו כל החיים בעדן, בשירה המבטאת אחדות.
הכל עלז שמח ומרנן : הרב מדבר כאן על שלשה סוגי שמחה, המקבילים לפסוק המובא בסוף הפיסקה - "שמחו בד' וגילו צדיקים והרנינו כל ישרי לב". נסביר את ההבדל ביניהם על פי פירושו של המלבי"ם על פסוק זה: שמחה היא תחושת השלמות. גילה היא תחושת ההתחדשות. גילה באה על נסים ונפלאות, לעומת השמחה הבאה על השגחת ה' קבועה. רננה היא הביטוי כלפי חוץ של השמחה או של הגילה.
נשים לב שהרב אינו מביא את הדברים כפי סדרם בפסוק. ניתן לומר שהפסוק מדבר באופן כללי על כל הזמנים, שאז הסדר הוא שמחה, גילה ורננה, ואילו הרב מדבר על זמן של התחדשות, ולכן הסדר בדבריו הוא עליזות, שמחה ורננה. שעת גילוי אור השכינה מלאה בהתחדשות, הגורמת קודם כל לגילה. התחושה הזו מובילה את האדם לתחושה של שלמות, וממילא לרננה.
מצד אחד , כשהאורה הזו מתגלה, עם ישראל מתמלא בתחושה של עליזות הנובעת מן ההתחדשות, וגם במשך הליכתנו לקראת אותו שיא של גילוי מתברך העולם עוד ועוד, אם כי בצורה מצומצמת יותר, והדבר בא לידי ביטוי בשמחה כללית הבאה מתוך תחושת חיבור לנצח. ומצד שני , השמחה, הגילה והרינה מבטאים את המצב הקבוע של המציאות, שגם כשעם ישראל נמצא בשלמות עליונה הוא ממשיך להשתלם ולחוש את תחושת ההתחדשות, הגילה. השמחה בה' יכולה להביא אותנו למצב של גילה קבועה. כיון שאנו דבקים באור אינסוף של הקדוש ברוך הוא, יכולה להיות התעלות אינסופית של השגחה המתחדשת בכל עת.
האידיאל הלאומי הנצחי, מהוד מקורו האלהי, השוכן בישראל, המקושר עם נשמתם המצוחצחה, דופק ופועם, ומכה גלים בים החיים, הכל מתברך, הכל מתנשא, ברוך ד' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם. שמחו בד' וגילו צדיקים והרנינו כל ישרי לב.
האידיאל הלאומי הנצחי מתגלה בצורה של עם שנמצא בעולם הזה. מה שבונה לעם את הלאומיות הוא התחושה של החיבור לנצח, והאידיאל הזה מקושר עם הנשמה הנמצאת בעולם עליון יותר. כשעם ישראל מגלה את הצד הלאומי שלו אז מתגלה הקדוש ברוך הוא כאלקי ישראל, והדבר יוצר אחדות בין כל העולמות כולם, עושה את הכל לחטיבה אחת המחוברת למקורה.
הרב ש. יוסף וייצן
רב היישוב פסגות ור"מ בישיבת בית אל.
נתיבות עולם - הרב ש. יוסף וייצן אהבת הדומה והשונה - הרחבת החיים והעשרתם
נתיב אהבת ה' למהר"ל, פרק א' (2)
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
