ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- עקבי הצאן
- דרישת ד'
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לב מי לא יהמה למקרא הדברים הללו ביחש להלמוד של הענינים התלוים בתלמודה של חלק העיוני שבתורה, אבל כמה מעטים הם שמכינים את עצמם להבין ולצייר איך נראה הוא הדבר שאנו קוראים אותו עיון אמיתי ? אין לך מקצוע של מדע שבעולם שכל-כך יהיה נקל לתן לעיונו פנים של קטנות, של חושך ושל קמוץ, כמו שנקל ועלול הוא הדבר באותו המדע שאנו קוראים אותו בשם "הבינה של יראת ד'". ואין זה פלא, שהרי הצללים המה תמיד נמדדים לפי האורה ; ולפי גודל המרחב וההתפשטות של סעיפי כל נושא, כן יהיה רוב השגיונות הנמצאים במושגיו. וכאן יש לנו עסק עם שלשה ציורים, שהם רחבים וענפים עד אין קץ, ועל פני כולם פרושה היא הרשת של המון השגיאות, המשימות עלטה על העיניים של אותם שאינם מתגברים להיות מציצים מן החרכים בגבורה ודעה נכונה, "אז תבין יראת ד'" , הרי יש לנו עסק עם מושג האלהות, מושג היראה ומושג הבינה, ושלשת המושגים הללו הלא אין שיעור לרחבם והקיפם, עמקם וגבהם, וממילא אין שיעור להמון המושגים המתעים שבאים עמהם, כל זמן שיחסר זיקוקם וברורם. ומזה אנו סובלים, זוהי סבת גלותנו וענינו, "גלה עמי מבלי דעת" "ישראל לא ידע עמי לא התבונן" , "כי אתה הדעת מאסת ואמאסך מכהן לי" , ובהתחלת הנטייה לשקיעת השמש של ממלכתנו בימי רחבעם, נאמר "ויעש הרע כי לא הכין לבו לדרוש את ד'" .
מניעת דרישת ד', והסרת החפץ מהמדע העיוני היותר מאיר ונשגב, נעשות בתחילה מעצלות, מנטיה לדברים רק גסים ומקלות דעת, אבל במשך הזמן, האומה מתרגלת עם חליה, ונעשה לה טבע שני, שאף אם תתעורר התעוררות קלושה לשוב להאיר באור הדעת את ד', לא תוכל כל-כך על נקלה ; ההרגל של המחשכים, והמאסרים הצרים של הפתרונים הדמיוניים לכל הדברים הרמים שהעולם משותת עליהם, עושה את האדם אסור בכבלי ברזל, עד שאם ירצה לפתח את אסוריו, ירגיש בעצמו שהוא נעזב ונחלש, וכאלו בור הסוהר וחשכתו הוא מעונו הטבעי, הראוי לו, "שתני בבור תחתיות במחשכים במצולות" "כלוא ולא אצא" . הפתרונים הבהמיים הבאים מהדמיון הפראי לכל השאלות היותר נשגבות שכל חיי הכלל והפרט תלויים בהן במרום השתלמותם, נעשים כל כך דבקים עם הנפש הכללית, עד שנראה, בסקירה הראשונה, שאם יפרוש האדם מהם, ותחתיהם ייקח לו מושגים מאירים ברורים וטהורים, יישאר כאובד דרך, באין חום בלב, באין מחשבה ומעמד לרוח, ולמהלך החיים. זהו המצב השומם הבא מרפיון ידיים מאורה של תורה, "נתנני שוממה כל היום דוה" , ולא עוד שידמה שכל חייו המוסריים הנם מחויבים לינק דווקא מציורי הפתיות, מהגיונות של עיוורון ואי דעת, ואם אור נוגה יופיע, שוב אינו מוצא את דרכו המוסרי, - לא האישי, ולא הלאומי, וקל וחומר שלא הישראלי, - ואם יחפוץ להתאמץ וללכת במסילת הדעת ידמה לו כאילו עולמו נחשך, וכאילו כל מיתריו נתקו, "אז יקראונני ולא אענה ישחרונני ולא ימצאונני, תחת כי שנאו דעת ויראת ד' לא בחרו" להכשיר את האדם, ומכל שכן את האומה, לצאת ממצב אל מצב בהלך הנפש - מחושך אל אור, ולהיות עם זה שלם בכל האור והטוב המוגבל ומפוזר עם כל המון המחשבות, הרגשות והמעשים, וכל תבנית החיים, שהיו לו עד כה, אין דרך כי אם על ידי הצירוף הבא על ידי יסורין ודכדוכי הנפש, "כי נר מצוה ותורה אור, ודרך חיים תוכחות מוסר" העם או האיש שבתוכו חי כשרון פנימי לאור ולטוב, אלא שעזיבה איומה וחסרון עבודה רוחנית הראויה לו הטילו עליו צלמי בלהות, רק אז יכיר את עצמו, רק אז יחוש את עולמו הפנימי באמת לאמתו, רק על-ידי דכדוך הייסורים. אלפי המעשים, הפרטיים והכלליים שבכל מרחב החיים, הנם רק כלים שבהם תתגלה הנפש על-פי ההכרעה של הנקודה העצמית של הוייתה. כשהיא טובה במקורה, כשהסתכלותה העצמית על טוב החיים היא מלאה צדקה וברכה, תושבת רק אז מטהרה ע"י המון המקרים של החיים שיציגו לפניה את החיים לא על פי הכרתה העצמית, כי-אם על פי אותם התבלים החיצוניים במשך הזמן, האומה מתרגלת עם חליה, ונעשה לה טבע שני, שאף אם תתעורר התעוררות קלושה לשוב להאיר באור הדעת את ד', לא תוכל כל-כך על נקלה ; ההרגל של המחשכים, והמאסרים הצרים של הפתרונים הדמיוניים לכל הדברים הרמים שהעולם משותת עליהם, עושה את האדם אסור בכבלי ברזל, עד שאם ירצה לפתח את אסוריו, ירגיש בעצמו שהוא נעזב ונחלש, וכאלו בור הסוהר וחשכתו הוא מעונו הטבעי, הראוי לו, "שתני בבור תחתיות במחשכים במצולות" "כלוא ולא אצא" . הפתרונים הבהמיים הבאים מהדמיון הפראי לכל השאלות היותר נשגבות שכל חיי הכלל והפרט תלויים בהן במרום השתלמותם, נעשים כל כך דבקים עם הנפש הכללית, עד שנראה, בסקירה הראשונה, שאם יפרוש האדם מהם, ותחתיהם ייקח לו מושגים מאירים ברורים וטהורים, יישאר כאובד דרך, באין חום בלב, באין מחשבה ומעמד לרוח, ולמהלך החיים. זהו המצב השומם הבא מרפיון ידיים מאורה של תורה, "נתנני שוממה כל היום דוה" , ולא עוד שידמה שכל חייו המוסריים הנם מחויבים לינק דווקא מציורי הפתיות, מהגיונות של עיוורון ואי דעת, ואם אור נוגה יופיע, שוב אינו מוצא את דרכו המוסרי, - לא האישי, ולא הלאומי, וקל וחומר שלא הישראלי, - ואם יחפוץ להתאמץ וללכת במסילת הדעת ידמה לו כאילו עולמו נחשך, וכאילו כל מיתריו נתקו, "אז יקראונני ולא אענה ישחרונני ולא ימצאונני, תחת כי שנאו דעת ויראת ד' לא בחרו" להכשיר את האדם, ומכל שכן את האומה, לצאת ממצב אל מצב בהלך הנפש - מחושך אל אור, ולהיות עם זה שלם בכל האור והטוב המוגבל ומפוזר עם כל המון המחשבות, הרגשות והמעשים, וכל תבנית החיים, שהיו לו עד כה, אין דרך כי אם על ידי הצירוף הבא על ידי יסורין ודכדוכי הנפש, "כי נר מצוה ותורה אור, ודרך חיים תוכחות מוסר" . העם או האיש שבתוכו חי כשרון פנימי לאור ולטוב, אלא שעזיבה איומה וחסרון עבודה רוחנית הראויה לו הטילו עליו צלמי בלהות, רק אז יכיר את עצמו, רק אז יחוש את עולמו הפנימי באמת לאמתו, רק על-ידי דכדוך היסורים. אלפי המעשים, הפרטיים והכלליים שבכל מרחב החיים, הנם רק כלים שבהם תתגלה הנפש על-פי ההכרעה של הנקודה העצמית של הוייתה. כשהיא טובה במקורה, כשהסתכלותה העצמית על טוב החיים היא מלאה צדקה וברכה, תושבת רק אז מטהרה ע"י המון המקרים של החיים שיציגו לפניה את החיים לא על פי הכרתה העצמית, כי-אם על פי אותם התבלים החיצוניים הנסוכים בהם מן החוץ, ואם התבלים הללו יהיו גם כן מלאים גסות, טומאה ורשעה, אם רק נעימים יהיו להחוש הברברי של האדם, תוכל לשכוח על ידם את עצמותה ואת סגנון החיים המתאים עם ערכה הפנימי, בסילוק המהומה של התבלים הזרים. היסורין מונעים את האפשרות, מלצייר את ערך החיים בנעימות על פי המילוא של המקרים החיצונים, בהיותם כולם רעים ומרים, על-כן רק אז יבא העז הפנימי והחיים יתייצבו על-פי ערכם העצמי. וכיון שעולמו הפנימי הוא באמת מיוסד על האור ועל הטוב, כי אם שאותו הזיוף של העולם החיצוני הביא עליו את המארה ואת המגערת , כיון שנעשה על-ידי היסורין הרבים נכנע ומוכשר להסתכלות פנימית, כבר הוא בטוח שבצאתו מהחושך של ציוריו הרגילים, אל האור של הדעה והדרישה, יהיה תמיד מוכשר להעתיק את כל הטוב והחיים גם אל המצב החדש הנאור והאמיץ. זאת היא הטובה שיוצאת לכנסת ישראל, אשר "כאדם עברו ברית" "ותלך חושך ולא אור" , בימים שהייתה מוכשרת לפרוח ולשגשג, עד שלמרות הכשרון הנשא, הגנוז בתוכה לאור האלהי לאור האמת הצדק והדעת, אבדה בכללותה את ההרגל של שימוש האורה, והאור הגדול המופיע בקרבה מאור תורת חיים ודעת אלהים, אמת הוקדר וחשך בעריפיה "אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם" . ההרגל המאפיל מקיר הברזל המפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים גרם שאם יחדר אור דעת, אור שכל טהור ומתנשא נגד עיניה, היא חושבת כאילו עולמה הרוחני מתנודד מתחת רגליה, ולא תוכל למצוא מעמד מוסרי, לאומי, דתי, אלהי, לצביון חייה. הגלות, כור הברזל, זקק וצרף את האומה, הוציא מן הכח אל הפועל את דעת עצמותה, את נטיותיה הגנוזות, הטבעיות לה, לצדק לאורה, לחיי יושר וטהרה, באופן שבכל פינות שתהיה פונה בכל צורה שהחיים יראו לה על ידה, תכיר את האור ואת הטוב. על-כן רק עכשיו תוכל לקבל את הכל, את כל שפע הדעת, את כל חכמת החיים, את כל המאור הפנימי שבתורה, ועל פי המאור הגדול המזהיר תדע איך לכוין את כל מסילותיה ואת ארחות חייה, תדע להכיר ביתר שאת ומעלה את ההוד הקדושה והתפארת שיש באוצרה, "אור עולם באוצר חיים" .
להשכיל אנחנו צריכים קודם שאנו באים להיטיב ; לפתח את המחשבה הטובה שלנו ממסגרותיה - קודם שאנו מטיבים ומשפרים, על פי הצד הרם שבחסידות, את מעשינו.
דרישת ד' (6)
הרב הראל כהן
1 - הצורך בבירור המושג דרישת ד'
2 - הסיבה לחוסר דרישת ד'
3 - תפקיד הייסורים
טען עוד
בעיון אמיתי בזה נוכל באמת להיטיב לעצמנו וללמד לאחרים ולהיטיב להם ג"כ. "אז תבין יראת ד', ודעת אלהים תמצא" .
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
