קורח התשע"ט מדברי הרב אליהו זצוק"ל | הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל | בית המדרש

פרשת שבוע ותנ"ך
קרח

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב מרדכי אליהו זצוק"ל

8 דק' קריאה

קורח – לא טלית שכולה תכלת
ציצית ומזוזה דווקא
רש"י מביא את דברי חז"ל, שקורח לקח עצמו לצד אחד וטען נגד משה רבנו טענות שונות, וזה לשונו: "מה עשה, עמד וכנס מאתים חמישים ראשי סנהדראות, רובן משבט ראובן שכיניו, והם אליצור בן שדיאור וחביריו וכיוצא בו, שנאמר נשיאי עדה קריאי מועד, ולהלן הוא אומר אלה קרואי העדה, והלבישן טליתות שכולן תכלת. באו ועמדו לפני משה. אמרו לו טלית שכולה של תכלת חייבת בחוט תכלת בציצית או פטורה. אמר להם חייבת. התחילו לשחק עליו, אפשר טלית של מין אחר חוט אחד של תכלת פוטרה, זו שכולה תכלת לא תפטור את עצמה".
ומובא עוד ששאל אותו גם על בית מלא ספרים, אם חייב במזוזה או לא, ואמר לו משה שחייב, וגם על זה טענו שבמזוזה יש רק שתי פרשיות מהתורה, ובית שכולו ספרי תורה ודאי פטור ממזוזה, ומשה רבנו ענה להם ככתוב בהמשך.
מדוע טען קורח טענות על ציצית ומזוזה דווקא?
ראה קורח שבפרשת ציצית יש סגולה לשמירה מעולה, כמו שכתוב "חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם". מכאן שהציצית, שהיא מסובבת את האדם, יוצרת מלאך שבא לחנות עליו ולשמרו ולחלצו מכל צרה.
גם המזוזה היא שמירה לבית. וזו לשון הרמב"ם (פ"ו מהלכות מזוזה הלכה י"ג): "אמרו חכמים הראשונים כל מי שיש לו תפילין בראשו ובזרועו, וציצית בבגדו, ומזוזה בפתחו, מוחזק הוא שלא יחטא שהרי יש לו מזכירים רבים והן הם המלאכים שמצילים אותו מלחטוא שנאמר חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם, בריך רחמנא דסייען".
וזו לשון הבא"ח "ועוד שהבית נשמר בה' כמו שנאמר ה' שומרך, אדם ישן על מיטתו בפנים, והקב"ה שומרו מבחוץ. ומכל מקום לא תהיה כוונת האדם בהנחתה בשביל שמירה או שכר בעולם הבא, אלא לקיום מצוות הבורא יתברך" (ועיין זוהר ואתחנן שהמזוזה שומרת שלא ייכנס יצר הרע לבית).
קורח היה עשיר גדול, ועשיר יענה עזות. הוא הרגיש בטוח בעצמו בגלל העושר שלו וחשב שבעזרת הכסף שלו הוא יכול להתגבר על כולם. כשאמרו לקורח שהציצית והמזוזה שומרים עליו, היה זה בשבילו עלבון. הם ששווים כל כך מעט ישמרו עלי?
יהודי בביתך ואדם בצאתך?
מפורסמים דבריו של הרשע משה מנדלסון, שהיה מראשי המשכילים באירופה, הוא לימד את תלמידיו כלל בהתנהגות "היה יהודי בביתך ואדם בצאתך". בבית, כשלא רואים, אתה יכול לאכול כשר ולשמור מצוות, אבל בחוץ, כשאתה סוחר עם הגויים ומדבר אתם, תתנהג כמו "בן-אדם", דהיינו כמו גוי. תאכל מה שאוכלים הגויים, תתלבש כמותם ותראה את עצמך כאחד מהם.
במצוות הללו של ציצית ומזוזה יש לימוד גדול לאדם שהוא צריך להתנהג בביתו כמו שהוא מתנהג בחוץ. וזה לימוד לשני הכיוונים. כי יש אדם שמתנהג בחוץ כמו צדיק וחסיד, ואילו בביתו הוא שוכח את ה'. מרשה לעצמו כעס ותאווה ומידות מגונות ומתנהג בלי כבוד לאשתו ולילדיו. ויש שנוהגים להפך, בביתם הם מקיימים מצוות, ואילו בחוץ אינם מראים סממן של שמירת מצוות.
לכן יש גם ציצית, שהיא מצווה חיצונית, ויש מזוזה שהיא הפנים והבית של האדם. אומרים לו לאדם: היה יהודי "בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ", ללא שום הבדלים. זאת מהות היהדות, ואת זה רצה קורח לעקור מכל וכל.

להמנע מכל מחלוקת בימים אלו
פרשתנו עוסקת במחלוקת הנוראה שפתח קרח כנגד משה ואהרן, ונסחפו לצידו מאתים וחמשים ראשי סנהדראות. מחלוקת זו היתה כל כך נוראה, והמשנה כינתה אותה 'שאינה לשם שמים' )אבות ה' מי"ז(, כיון שהיא השאירה רושם והשפעה של מחלוקת לדורות. יש להזהר בשבוע זה במיוחד, להמנע מכל מחלוקת שהיא, לפי שיש בשבוע זה 'סגולה' להסחף למחלוקת, וכבר לימדה אותנו התורה לקח חשוב מהו סופם של בעלי מחלוקת.

מוסר בגנות המחלוקת כל השנה
רבי יעקב מאיר שכטר ע"ה היה מלמד דקדוק בישיבת 'פורת יוסף', והיה רגיל לומר שבני אשכנז נהגו לומר על כל דבר שנופל על הרצפה, שזה הלך לקרח שנקבע מחוזו במעמקי האדמה. והוא סיפר שהיה רב אחד בקי גדול בפרשת קורח ובכל עניין המחלוקת, התגלגלותה ולקחיה, והיה דורש בעניין זה גם בשאר ימות השנה כדי להזהיר את העם עד כמה צריך להתרחק ממחלוקת. וכיצד היה מגיע לעניין זה? הוא היה לוקח מטפחת, וכשהיה עולה לדרוש מפילה על הרצפה, ואז היו אומרים הציבור 'זה הלך לקורח', ומיד הדרשן היה אומר כיון שהזכירו את קורח, נזכיר בעניינו כמה דברים. וכך הפך אותו רב את מחלוקת קרח ומוסריה לעניינא דיומא כל השנה כולה. וזהו שהתכוון רש"י "יפה פרשה זו נדרשת", שלא יהיה כקרח וכעדתו, וחובה עלינו להתרחק מכל מחלוקת. ואמנם אומרים שבני קרח לא מתו, אבל יש גם 'בני בנים' לקרח, אלו בעלי המחלוקת שעדיין לא נכחדו מן העולם, ומהם צריכים להתרחק מאוד. וחז"ל אומרים שבני קרח ממש חזרו בתשובה, וע"כ היה להם מקום לעמוד עליו בעת שפתחה האדמה את פיה.

מזוזה של עידן המחשב
ישראל קדושים הן ורוצים לדקדק במצוות ביותר. אדם אחד בצרפת המציא נרתיק ממוחשב למזוזה, ותכנת אותו כך שבכל פעם שנוגעים במזוזה מתחיל ניגון של הפסוק "שמע ישראל" וגם "ברוך אתה בבואך", וברכת כהנים במלואה. וכשבא אותו אדם לארץ, הראה לי זאת ושאל אותי מה דעתי על כך. אמרתי לו שבשבת יש בדבר איסור חמור. וענה לי שאפשר לתכנת את זה שבשבת לא יעבוד, אלא שבחגים ובמועדים לא יוכל לעשות דבר, ועל כן אמרתי לו שלא יסמוך על ברכות שבוקעות מגלים אלקטרוניים, אלא יסתפק בברכה של המזוזה עצמה, וגם לא יגיע לידי מכשול במועדים. וטוב שלא ישנה כלום ולא יעשה המצאות, אלא אם ירצה ישים פתק ובו כתובה ברכת כהנים ותו לא. וב"ה למרות שהשקיע בזה סכום, עכ"ז שמע לעצה וגנז את הרעיון.

כל הקונה בית באר"י – יש לו חלק בעוה"ב
אומר האב"ע: כל יהודי שקונה חלק באר"י, או בית באר"י מובטח לו שהוא בן העולם הבא )עיין בראשית אב"ע פרק ל"ג פסוק י"ט(. ועל כן, כל היהודים שגרים בחו"ל כדאי שימהרו לקנות בתים באר"י, אע"פ שחוזרים אח"כ לחו"ל. כתוב "כל מקום אשר תדרוך כף רגלכם לכם יהיה", וכתוב: "בתים אשר לא בנית כרמים אשר לא נטעת", כיון שהקרקע של עם ישראל, א"כ כל הבתים שנבנו עליה ע"י הגויים שייכים לנו. ויהי רצון שהקב"ה יזכה אותנו שכל אויבינו ילבשו בושת, ועלינו ירחם. ושלא יהיה בעם ישראל לא פגע ולא נגע, וכל הרוצים להתנכל לעם ישראל, הן מעשיו והן מישמעאל, הקב"ה יפר עצתם וישיב גמולם בראשם, תיפול עליהם אימתה ופחד בגדול זרועך ידמו כאבן, וחרבם תבוא בליבם וקשתותם תשברנה.

תרומה על ידי מחשבה
בפרשת השבוע כתוב בעניין הפרשת תרומות ומעשרות: "ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגורן וכמלאה מן היקב". דרשו חז"ל מכאן שאפשר להפריש תרומות ומעשרות במחשבה, וזהו שכתוב "ונחשב" לכם. באופן מעשי העניין כך: לכתחילה יש לעשר את המעשר כמו שצריך ולומר את הנוסח המלא. בסידור שלנו מובא בעמוד תתקח )כל הלכות תרומות ומעשרות בצורה מסודרת, ובעמוד תתקיא ) מובא סדר ההפרשה עם הנוסח המלא. ואם נמצא בדרך או שאינו מוצא את נוסח ההפרשה וכדומה, הוא יכול לומר שכל הפרשות תרו"מ וחילולי מעשר שני ורבעי יחולו כדת כמו שכתוב בנוסח שבסידור, או אם יש לו נוסח תלוי על הקיר יאמר שיחול כמו הנוסח שכתוב בדף שתלוי על הקיר.

מעשר ראשון ומעשר עני
כיום למרות שאין בית המקדש קיים, צריכים לתת מעשר לעני וללוי. אחד הרבנים פסק שכל עוד הלוי לא הביא תעודת יחוס שמראה שהוא לוי מדורי דורות, לא יכולים לתת לו מעשר. אך דעתי אינה כן, אלא כיון שהחיוב של נתינת מעשר ללוי חל על בעל הפירות, מהיכי תיתי להפקיע ממנו את החיוב בטענה שאולי הלוי לא ראוי לזה, אם הלוי באמת לא לוי הוא יתן על כך את הדין, אבל אני חייב להפריש, וכיון שהוא טוען שהוא לוי, אני חייב לתת לו את המעשר. כמו כן, חייבים להפריש גם מעשר עני בשנות מעשר עני, ואין צורך שהעני יביא תעודה מלשכת הסעד שהוא באמת עני. הטוב ביותר הוא שיתן אדם בתחילת כל שנה 100₪ ללוי ויאמר לו שבמהלך השנה יהיה המעשר המועט של מעשר שני על חשבון החלק היחסי שב100₪ הללו, עד שיכוסה מחיר הפירות, ובזה קיים כל השנה מעשר ללוי בלי לטרוח אחריו. וכן יעשה עם העני )עיין מסכת גיטין ל' ע"ב ול"א ע"א(

והחוט המשולש – באור פניך
סיפר רבי שמעון שיחיה על אשה אחת שבחסדי שמים הייתה בהריון עם שלישייה, והרופאים אמרו לה שחייבים לעשות דילול עוברים ולהוציא אחד מהם, על מנת שהשניים הנותרים יוכלו לחיות, כי אם תישאר במצב הזה עם כולם, לא יישאר כלום. בצערה באה לכבוד הרב, והרב הפנה אותה לרופא מ"הדסה עין-כרם", וגם אותו רופא אמר שאכן חייבים להפיל לפחות עובר אחד. חזרה בצערה לרב, והרב אמר לה: "אנכי אערבנו", בעז"ה תקראי תהילים, וייוולדו כולם בריאים ושלמים, אני אחראי, רק צריך להתפלל! אכן אותה אשה שמעה לדברי הרב, וכשמלאו ימיה ללדת נכנסה לניתוח בברכת הרב ונולדו שלושה ילדים בריאים ושלמים. בכל תקופת ההריון המתוח, הייתה האשה מתקשרת לרב, והרב היה מעודד, מברך ומחזק.

זה בני נאמן
באחד מהכנסים של ארגון "אלפי מנשה", בהשתתפותו של הרב, ניגש אחד המשתתפים למנחה ר' שאול קוקה שיחיה, נטל ממנו את המיקרופון והחל לספר לציבור: היינו נשואים שתים-עשרה שנה ולא היו לנו ילדים, הרופאים אמרו לנו שאפסו הסיכויים ללדת, ושניקח ילד לאימוץ. הייתי כאן לפני שנתיים, קניתי נר בהילולא, ובאתי לבקש מהרב מרדכי אליהו ברכה שנזכה לפרי בטן. הרב בירך אותי כאן שניפקד בזרע של קיימא, והנה זה התינוק שעל ידי, מברכתו של הרב.

רגלי עמדה במישור
סיפר ר' שאול קוקה שיחיה, שבהיות נכדו בן שבע-עשרה החל לצלוע ברגלו. אחרי סדרה של בדיקות בישר הרופא שכדי לפתור את הבעיה יש צורך בניתוח מסובך בעמוד השדרה. בצר להם לקחו את הנכד לרב. כשהגיעו ביקש הרב לשבת לבדו עם הנכד, ושאל אותו מה יש לו. כשענה, שאל הרב: אתה אוכל לפני התפילה? לא, ענה הנכד. האם אתה שותה לפני התפילה? לא, ענה הנכד. אם כך, אמר לו הרב, הכול אצלך בסדר! ויצא מהרב לחיים טובים. היו המומים מתשובת הרב, עד שחזרו לבדיקות ואמר הרופא שאכן אין שום בעיה.

אין מזרזין
סיפר רבי זאב נוימן שיחיה, שאחד הזוגות שהיה עמם בקשר הגיע לחדר לידה, והרופאה אמרה להם שחייבים לעשות זירוז. התקשרו לרב זאב, שכמובן עלה ובא לרב, והרב קבע לא לעשות זירוז! משנשמעו הדברים לרופאה, ביקשה לדבר עם הרב זאב, והסבירה לו שבמצב כזה אין אפשרות ללידה בלי זירוז, ורק אם יקרה נס האשה הזו תלד בלידה רגילה! הרב זאב, שהיה נסער, ענה כנגדה בתקיפות ואמר: את תראי שהלילה יהיה נס. ואכן, השכם בבוקר ילדה אותה אשה לידה טבעית ובריאה, ללא זירוז! כשהרב זאב פגש את הרופאה, עמדה לפניו מבוישת ומורכנת ראש.

מענה לשון
סיפר אחד מתלמידיו של הרב: בננו, בעודו קטן בגיל גן, לא ידע לבטא את האות שי"ן ובמקומה היה אומר את האות תי"ו. חשבנו, כמובן, ללכת לטיפולים להתפתחות הילד וכולי, אך קודם לכל הולכים לרב. הרב קיבלנו בביתו, ולאחר ששמע את הבעיה אמר לילד: תאמר "שמש", והילד אומר "תמת". הרב שוב אמר לו: תאמר "שמש", והילד אומר "תמת". שוב אמר לו והרב: תאמר "שמש"! והילד אמר אחרי הרב, "שמש", ומאז קיבל מענה לשון ככל האדם.

על מזוזות למען ירבו
כשהרב עבר לדירתו ברחוב כנפי נשרים, ביקש מרבי יהודה גיאת שיחיה מזוזות, וזירזו מאוד כי צריך את המזוזות עוד היום. רבי יהודה הלך לכתוב את המזוזות, וידו ממש רעדה ונתפסה, דבר שאינו רגיל בו כלל, ובמאמץ גדול כתב את המזוזות והביאן לרב. הרב התפלא מאוד על הכתב ואמר לרבי יהודה, שיבוא בערב ויביא קולמוס ודיו ויתקנו מה שצריך לשפץ במזוזות. כשחזר רבי יהודה לביתו, קיבל כוח והתיישב לכתוב מזוזות חדשות. הפעם הצליח לכתוב בסיעתא דשמיא במהירות לא רגילה, עשר מזוזות בארבעים דקות כל אחת. בערב הביאן לרב, ששש ושמח בהן, איזה יופי של מזוזות! הרב בירך וקבע מזוזה אחת, והודיע שאינו מתכוון להוציא ידי חובה בברכת המזוזה חדרים אחרים. אחר כך כיבד את הרבנית, את הבנים ואת רבי יהודה גיאת לקבוע מזוזה בברכה בשאר החדרים. יום אחד חיכה רבי יהודה להיכנס לרב, וסיפר לעומד לידו, שכתב בעצמו את המזוזות לביתו של הרב. הרבנית שעברה לידם ושמעה את הדברים אמרה לרבי יהודה: מה פתאום?! אף אחת מהמזוזות שכתבת לא נשארה! באו לרב אנשים שאין להם ילדים, והרב אמר להם לקחת מזוזה מביתו לקובעה בחדרם, ונפקדו כולם בבנים ובבנות. ומנתה וספרה לו הרבנית, היכן המזוזות
נמצאות בכל רחבי העולם.

קרח