ישיבה
בית המדרש
- ספריה
- חכמת החינוך
- חכמת החינוך א'
משרשי מצוה זו, מה שכתוב בקרבן הפסח.
דיני המצוה, כגון שמור הצריך למצות, (שם מ.) וענין לישתן, (שם מ''ב.) ובאיזה מים נלושות, ושעור אכילתן לכל הפחות, ויתר פרטיה, מבוארים בפסח ראשון (אורח חיים תנ''ג עד תס''ו)
ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות, והעובר עליה, בטל עשה. וכבר אמרנו, שבית דין כופין על בטול עשה.
מצווה י'–מצוות אכילת מצה
חכמת החינוך א' (49)
הרב אלחנן פופקו
10 - מצוות השבתת חמץ
11 - מצות אכילת מצה.
12 - שלא ימצא חמץ ברשותנו בפסח.
טען עוד
והנה ידוע דנחלקו גדולי הדורות, ראשונים ואחרונים, בגדר חיוב אכילת מצה בשאר ימות הפסח אי יש בזה מצווה, דהנה איתא בגמ' פסחים (ק''כ.) ''...ששת ימים תאכל מצות, וביום השביעי עצרת לה' אלוקיך, מה שביעי רשות, אף ששת ימים רשות, מאי טעמא, הוי דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל, לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא. יכול אף לילה הראשון רשות, תלמוד לומר, על מצות ומרורים יאכלוהו, אין לי אלא בזמן שבית המקדש קיים, בזמן שאין בית המקדש קיים מנין, תלמוד לומר בערב תאכלו מצות, הכתוב קבעו חובה".
ובפשטות משמע בגמרא שאכילת מצה בשאר ימי הפסח היא רשות ואין בה קיום מצוה כלל, אמנם עי' בתשובות הרא''ש (כלל כ''ג אות ג') שכתב שהטעם שאין להניח תפילין בחול המועד הוא משום שימים אלו אסורים בעשיית מלאכה בדבר שאינו אבד, ועוד, דכיוון דחייב בכל רגל במצוה, בסוכות בסוכה, ובפסח במצה, הרי זה אות, ומשמע מדבריו שיש קיום מצוה באכילת מצה בשאר ימי הפסח ומשום כך נחשב הוא לאות, ולא בעינן לאות של תפלין. ונמצא דדעת הרא''ש שמקיים מצוה באכילת מצה לא רק ביום הראשון של פסח אלא בכל יום מימות הפסח . ובאמת כך דעת החזקוני וכן ידוע שזוהי שיטת הגר''א (מעשה רב אות קפ''ה) , ומאידך שיטת בעל העיטור (עשרת הדברות דף קל''ה א') שאכילת מצה בשאר ימי הפסח רשות ואין בה קיום מצוה , וכ''פ השולחן ערוך (או''ח סימן תע''ה סעיף ז' ובמשנ''ב שם ס''ק מ''ד) .
ויש לחקור לסוברים שאף שאין חיוב לאכול מצה בשאר ימות הפסח מכל מקום יש בכך קיום מצוה, האם מצוה זו היא המשך והארכה של חיוב אכילת מצה בליל ט''ו אלא שזו חובה וזו אינה אלא רשות, או שהם שני מצוות נפרדות (דהיינו האם הפסוקים ד''בערב תאכלו מצות'' ו''שבעת ימים מצות תאכלו'' הם ענין אחד או שהם שני ענינים נפרדים) וכפי שיתבאר בהמשך . והנה ידועה היא שיטת הגר''א המובאת במעשה רב (אות קפ''ה) דיש מצוה באכילת מצה גם בשאר ימות הפסח, וזה לשונו: ''שבעת ימים תאכל מצות, כל שבעה מצווה ואינו קורא לה רשות, אלא לגבי לילה ראשונה, שהיא חובה, ומצוה לגבי חובה רשות קרי לה, אעפ"כ מצוה מדאורייתא היא... והיה מחבב מאוד אכילת מצה כל שבעה וכו' ", עיי''ש.
ובשדי חמד (מערכת חמץ ומצה, סימן י''ד אות י') הסתפק האם כוונת הגר''א היא שאכילת מצה בפסח היא מצוה עד כדי כך שמברכים עליה או לא, והביא שם את תשובת הר' יעקב זלמן ליפשיץ מוילנא שביאר דלשיטת הגר''א אין מברכים על אכילת מצה בשאר ימות הפסח, כיון שקיים הבדל יסודי בין סיבת אכילת מצה בלילה הראשון ובין סיבת אכילת מצה בשאר ימות הפסח.
שבלילה הראשון זוהי מצוה מצד עצם טעם המצה, ורצון התורה שיטעם טעם מצה זכר ליציאת מצרים. אבל בשאר הימים המצוה אינה כדי שיטעם טעם מצה אלא להראות שהחמץ נאסר עליו ולכן הוא אוכל מצה שהיא הדבר הנגדי לחמץ. ובאמת במעשה רב נמסר כי הגאון היה משתדל לאכול מיד במוצאי פסח חמץ להיכרא לעשיית המצוה שאין עושין אותה להנאה אלא מפני גזירת הבורא שאסר אכילת חמץ בפסח, וטעם אכילה זו היא כטעם אכילת מצה בכל ימות הפסח, להראות שאינו אוכל חמץ מחמת גזירת הבורא.
אבל כבר העיר ע''ז הגר''ש קוק דאם כן מדוע צריך לאכול מצה שמורה דוקא וכמו שכבר כתב המעשה רב (אות קפ''ו) .
והנה כתב בעל המאור (פסחים כ''ח: מדפי הרי"ף) ''ויש ששואלין באכילת מצה מה טעם אין אנו מברכים עליה כל ז' כמו שמברכים על הסוכה כל ז', דהא גמרינן מהדדי, שלילה הראשון חובה מכאן ואילך רשות בין במצה בין בסוכה כדאיתא בפרק הישן. ויש להשיב לפי שאדם יכול בשאר הימים לעמוד בלא אכילת מצה ויהיה ניזון באורז ודוחן וכל מיני פירות מה שאין כן בסוכה שאין יכול לעמוד בלא שינה ג' ימים והוא חייב לישן בסוכה ולטייל בה...זהו טעם שמברכין על הסוכה כל ז' ואין מברכין על מצה כל שבעה וטעם נכון הוא.
וכבר נחלקו האחרונים אי כוונת בעל המאור לומר שיש מצוה באכילת מצה או לא, והסכימו רוב האחרונים (כ''א על פי שיטתו עי' ברכי יוסף סימן תע''ה סעי' ו', והאבני נזר או"ח סימן שע''ז וגליוני הש"ס פסחים ל''ח.) ששיטת הבעל המאור היא שיש מצווה של אכילת מצה גם בשאר ימות הפסח אלא שאין מברכים על מצווה זו . ושמעתי ממו''ר הגאון ר' קלמן עפשטייין שליט''א בביאור שי' הבעל המאור, שדעתו היא שאכילת מצה בפסח היא ממש כעין מצות ישיבה בסוכה בסוכות, דכמו דלענין מצות סוכה אינו חייב לשבת בסוכה בשאר ימי החג רק שאם רוצה לאכול או לישון ולעשות שאר מעשי דירה ה''ז מצווה שיעשה זאת בסוכה, ה''נ מצוות מצה בשאר ימי החג המצווה היא שאם רוצה לאכול מין דגן ולחם צריך שיאכל לחם הקרוי מצה , ולזה ביאר הבעל המאור שהחילוק מדוע מברך על סוכה ולא על אכילת מצה הוא משום דבסוכה לא סגי ליה שיהא בלא סוכה דאינו יכול שלא לישון משא"כ במצה, אבל וודאי תרוויהו מצוה הוו .
ומעתה יש לומר, דמצות אכילת מצה בפסח ומצות ישיבה בסוכה בסוכות גדר אחד להם, והוא שביום הראשון חובה שיעשה את המצווה ובשאר הימים מצווה להמשיך את המצווה הראשונית אך אינו חייב לעשות כן אלא אם רוצה לעשות מעשה מסויים אומרת התורה שצריך שיעשה זאת באופן האמור, והיינו שמעשה דירה בסוכות יהיה בסוכה ומעשה אכילת פת בפסח יהיה על ידי אכילתו כמצה. לא שנא מצוות אכילת מצה בליל פסח לא שנא מצוות אכילת מצה בשאר ימות הפסח דין וטעם אחד להם ולכן בעינן לשמה בתרוויהו.
ועל פי זה יש לבאר היטב מה דנחלקו הרמ''א והגר''א בענין אכילה בסוכה בליל ראשון של חג הסוכות, דהנה כתב הרמ''א (או''ח סימן תרל''ט סימן ה') דבלילה הראשון אף אם ירדו גשמים יאכל את הכזית הראשון בסוכה, אף דבשאר ימים אמרינן דמצטער פטור מן הסוכה, מכל מקום בלילה הראשון כיון דילפינן בגזירה שווה ט''ו ט''ו ממצה צריך שיאכל כזית ראשון בסוכה אף כשיורד גשם ומצטער. ויעוי"ש בביאור הגר''א שחולק וסובר דצריך שימתין עד שיפסקו גשמים אבל אם עדיין יורד גשם לא מקיים את המצווה דהוי מצטער. ולכאו' י''ל דהגר''א לשיטתו, וכשיטתו במצה כך שיטתו בסוכה, דהמצווה בכל שבעת הימים מצווה אחת היא ולא מחלקים בין ענין המצווה ודרך קיומה בין שאר הימים ובין כזית ראשון (אף שדרגת חיובם שונה) וכשם שבשאר הימים אינו מקיים את המצוה כשיורדים גשמים כך אינו מקיים את המצוה של כזית ראשון כשיורדים גשמים , אבל הרמ''א שלא כתב שיש חיוב מצה כל ז' דעתו דאין לדמות את החיוב של כזית ראשון לחיוב של שאר ימים ולכן יתכן לאכול כזית ראשון באופן שמצטער אף שבשאר ימים אינו יוצא בכה''ג.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
