ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- איגרת תימן
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
נעה בת בת אל מזל
אַחַר כֵּן נִתְחַדְּשָׁה כַּת אַחֶרֶת, שֶׁהִרְכִּיבָה עִנְיָנָהּ מִשְּׁנֵי הָעִנְיָנִים יַחַד, רְצוֹנִי לוֹמַר: הַתִּגְבֹּרֶת*, וְהַטְּעָנוֹת וְהַמַּחְלֹקֶת*. וְרָאֲתָה שֶׁזֶּה יוֹתֵר חָזָק לִמְחוֹת זֵכֶר הָאֻמָּה וְהַתּוֹרָה, וְהִסְכִּימָה שֶׁתִּתְפָּאֵר בַּנְּבוּאָה, וְתִתֵּן תּוֹרָה זוּלַת תּוֹרַת ה', וְתֹאמַר שֶׁהִיא מֵאֵת ה' גַּם כֵּן כְּאִמְרָתוֹ וְתוֹרָתוֹ הָאֲמִתִּית, וּתְחַדֵּשׁ סָפֵק וּמְבוּכָה, כִּי זֹאת חוֹלֶקֶת עַל זֹאת, וּשְׁתֵּיהֶן מְיֻחָסוֹת לְאֵל אֶחָד, וְיִהְיֶה מָבוֹא* לְאִבּוד זוֹ וָזוֹ. וְזֹאת תַּחְבּוּלָה נִפְלָאָה אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָאִישׁ הָרַע מְאֹד, שֶׁהוּא יִשְׁתַּדֵּל תְּחִלָּה לַהֲרֹג שׁוֹנְאוֹ עִם הִתְקַיְּמוֹ עַצְמוֹ, וּכְשֶׁיִּלְאֶה* מִזֶּה - יִשְׁתַּדֵּל בְּעִנְיָן שֶׁיַּהֲרֹג הוּא עַצְמוֹ וְשׂוֹנְאוֹ.
ישוע הנוצרי
וּתְחִלַּת מִי שֶׁמָּצָא זֶה הַדַּעַת הָיָה יֵשׁוּעַ הַנָּצְרִי, שְׁחוּק עֲצָמוֹת*, וְהוּא מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהָיָה אָבִיו גּוֹי וְאִמּוֹ יִשְׂרְאֵלִית, הָעִקָּר בְּיָדֵינוּ: "גּוֹי וָעֶבֶד הַבָּא עַל בַּת יִשְׂרָאֵל הַוָּלָד כָּשֵׁר" (יבמות מה ע"ב), וְאוּלָם נִקְרָאֵהוּ 'מַמְזֵר' לְהַפְלִיג* בְּחֶרְפָּתוֹ. וְהוּא הֵבִיא לַחְשֹׁב שֶׁהוּא שָׁלִיחַ מֵאֵת ה' לְבָאֵר סְפֵקוֹת הַתּוֹרָה, וְשֶׁהוּא הַמָּשִׁיחַ הַיָּעוּד לָנוּ עַל יְדֵי כֹּל נָבִיא, וּפֵרֵשׁ הַתּוֹרָה פֵּרוּשׁ מֵבִיא לְבִטּוּל כֹּל הַתּוֹרָה וְכֹל מִצְווֹתֶיהָ, וְהַתֵּר כֹּל אַזְהָרוֹתֶיהָ*, לְפִי מַה שֶּׁכִּוֵּן. וְהִרְגִּישׁוּ הַחֲכָמִים ז"ל לְכַוָּנָתוֹ קוֹדֵם שֶׁיִתְחַזֵּק פִּרְסוּמוֹ בָּאֻמָּה, וְעָשׂוּ בּוֹ הָרָאוּי לוֹ. וּכְבָר הִקְדִּים ה' לְהוֹדִיעֵנוּ זֶה עַל יַד דָּנִיֵּאל, וְאָמַר כִּי יִשְׁתַּדֵּל אִישׁ מִפָּרִיצֵי יִשְׂרָאֵל וְכוֹפְרֵיהֶם לְהַפְסִיד הַתּוֹרָה בְּהִתְפָּאֲרוֹ בַּנְּבוּאָה, וְהַכְנִיס עַצְמוֹ בְּעִנְיָנִים גְּדוֹלִים, יֹאמַר שֶׁהוּא מָשִׁיחַ, וְשֶׁה' יַכְשִׁילֵהו כְּמוֹ שֶׁהִכְשִׁיל, וְהוּא אָמְרוֹ: "וּבְנֵי פָּרִיצֵי עַמְּךָ יִנַּשְּׂאוּ לְהַעֲמִיד חָזוֹן וְנִכְשָׁלוּ" (דניאל יא, יד). וְאַחֲרָיו בִּזְמָן גָּדוֹל יָצְאָה תֹּורָה מִבְּנֵי עֵשָׂו, וְיִחֲסוּהָ אֵלָיו, וְלֹא הָיְתָה הִיא כַּוָּנָתוֹ אֲשֶׁר הָיָה מְיַחֵל אוֹתָהּ. וְלֹא הִזִּיק מַעֲשֵׂהוּ לְיִשְׂרָאֵל, וְלֹא הִסְתַּפְּקוּ בּוֹ לֹא רַבִּים וְלֹא יָחִיד, כִּי הִתְבָּאֵר לָהֶם סְתִירַת דְּבָרָיו, וְהִנָּצְחוּ וְנָפְלוֹ בְּיָדֵינוּ, עַד שֶׁהָיָה סוֹפוֹ מַה שֶּׁהָיָה.
איגרת תימן (40)
בשביל הנשמה
12 - לימוד שבועי באמונה א-ז טבת תשע"ו
13 - איגרת תימן חלק ד'
14 - איגרת תימן חלק ה'
טען עוד
אַחַר כָּךְ עָמַד אַחֲרָיו מְשֻׁגָּע*, הָלַךְ בְּדַרְכּוֹ, שֶׁהוּא פָּתַח לוֹ הַדֶּרֶךְ, וְהוֹסִיף עָלָיו כַּוָּנָה אַחֶרֶת, וְהִיא בַּקָּשַׁת הַמְּלוּכָה, וְשֶׁיַּעֲבְדוּהוּ בְּנֵי אָדָם, וְחִדֵּשׁ מַה שֶּׁהִתְפַּרְסֵם.
___________________________________
הַתִּגְבֹּרֶת – מאבק כוחני. הַטְּעָנוֹת וְהַמַּחְלֹקֶת – מאבק בדעות. מָבוֹא – דרך. וּכְשֶׁיִּלְאֶה – יתעייף. שְׁחוּק עֲצָמוֹת – סוג של קללה. לְהַפְלִיג – לבטא בצורה חריפה (שהרי אינו ממזר מבחינה הלכתית). הַתֵּר כֹּל אַזְהָרוֹתֶיהָ – מתיר את כל איסורי התורה. מְשֻׁגָּע – מוחמד.
ביאורים
הרמב"ם ממשיך לחזק ולהראות את שיטת אויבי ישראל בנסיונם להעביר את ישראל מדתם. כמו כן מבאר הרמב"ם את עומק כוונת הנצרות והאיסלם.
לאחר שלעיל הראה הרמב"ם את שיטת הלחימה הפיזית, דהיינו הרג, והרוחנית, דהיינו בלבול וספקות, מסביר הרמב"ם שהשלב הבא בלוחמת אויבי ישראל הוא קשה יותר. הדבר הבא שהם עשו מורכב משתי השיטות יחד.
הקושי נובע מכך שעד כאן מאבק הגויים בישראל היה מחוץ לישראל, ובגלל ההיבדלות הטבעית שיש לעם ישראל משאר העמים היה להם קל יותר להמשיך כך באמונתם. אבל השיטה הנוספת היא ליצור "יהדות" חדשה, "תורה" חדשה, שהיא כאילו התורה האמִתית, בטענה ש"תורה" זו היא מאותו אל ובאותה תבנית. דבר זה נועד להוביל וליצור מלחמה פנימית בתוך העם, שכן כאן יש תורה מול תורה, יהדות מול יהדות, אין כאן כבר גויים מול ישראל אלא ישראל מול ישראל, וזה יביא להרג רב בתוך העם, ולנטישת האמונה האמִתית, גם פיזית וגם רוחנית.
הרמב"ם מדגיש שהגיעו לשיטה זו משום שהגויים לא הצליחו בדרכים הראשונות לשבור את ישראל, לכן הם הגדילו בתחבולתם והיו מוכנים אף להקריב את עצמם כדי לפגוע בישראל, שהרי בשיטה זו המסיתים מקריבים את עצמם, כי גם הם נפגעים פיזית מהכאוס שנוצר. כך נוצרה עליית מדרגה בתחבולות הגויים, וזו בעצם היתה כוונת ישוע הנוצרי והמשוגע המוסלמי. דבר זה נרמז כבר בדניאל: "וּבְנֵי פָּרִיצֵי עַמְּךָ יִנַּשְּׂאוּ לְהַעֲמִיד חָזוֹן וְנִכְשָׁלוּ" [דניאל יא, יד].
עם זאת, פעולתו של ישוע הנוצרי לא הצליחה בישראל, כי החכמים הרגישו בדבר בתחילת דרכו. אמנם הגויים אימצו חלקית דרך זו של ישו ופיתחו דבריו עד היום, אך אמונתו לא חדרה ליהדות. למייסד דת האיסלם היתה כוונה נוספת על הכוונה להעביר את ישראל מדתם, והיא למלוך ולשלוט על בני אדם.
הרחבות
אמונות הגויים ואמונת ישראל
וְהוּא מִיִּשְׂרָאֵל. הרמב"ם מציין שמי שהביא ליצירת ה'דתות' החדשות שכנגד ישראל, היה יהודי דווקא. הרב קוק כותב על יציאתם של אמונות אחרות מתוך אמונת ישראל הטהורה, שיש בכך כעין 'תרגום' של הקדושה הישראלית בעבור הגויים, בצורה שהם יוכלו לקלוט אותה. תרגום זה משובש בסיגים של אליליות ומידות רעות, אך זה מספיק בעבור הגויים שחסרים כל מזון רוחני. זה אמנם נכון באשר לגויים, אבל אדם מישראל, אפילו מהחוטאים הגדולים ביותר, אינו יכול לסבול את הגסות העבה ששוררת באמונה זרה: "...(מוטבע) בטבע הרוחני של כנסת ישראל, שיצאו מאוצר הקודש שלה שבילים כאלה, שיהיו יורדים על ידי דרכים נעקמים לפרנס בהם אמונות זרות, שביסודם (– של האמונות הזרות) יש הרבה מן הזוהמא, מטומאת האליליות, ושרשים רעים של מדות ותכונות רעות... שלגבי האומות הרעבים מאד מיניקת הקדושה (– לגויים חסרה מאוד קדושה וקרבת ה', והם משתוקקים למזון רוחני) – הרי הוא להם מזון טבעי הראוי להם... ומכל מקום, גם הנשמה היותר שפלה של פושעי ישראל שנטמעה בזה, אינה יכולה לסבול את הגסות של הסיגיות " [שמונה קבצים ח, קצז].
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
