ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- נצח ישראל למהר"ל
וּבְמִדְרַשׁ שִׁיר הַשִּׁירִים רַבָּה (פרשה א, ג ד"ה רבי יצחק): אָמַר רַבִּי יִצְחָק: מַעֲשֶׂה 1 בְּקַרְתָּנִית אַחַת, שֶׁהָיְתָה לָהּ שִׁפְחָה כּוּשִׁית, שֶׁיָּרְדָה 2 הִיא וַחֲבֶרְתָּהּ לְמַלֹּאת מִן הָעַיִן. אָמְרָה לַחֲבֶרְתָּהּ: חֲבֶרְתִּי, לְמָחָר אֲדוֹנִי מְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ, וְנוֹטְלֵנִי לְאִשָּׁה. אָמְרָה לָהּ: לָמָּה? בִּשְׁבִיל שֶׁרָאָה שֶׁיָּדֶיהָ מְפֻחָמוֹת. אָמְרָה לָהּ: אִי שׁוֹטָה, יִשְׁמַע אָזְנֵךְ מַה שֶּׁפִּיךְ מְדַבֵּר, מָה אִשְׁתּוֹ שֶׁהִיא חֲבִיבָה עָלָיו בְּיוֹתֵר, אַתְּ אוֹמֶרֶת בִּשְׁבִיל שֶׁרָאָה שֶׁיָּדֶיהָ מְפֻחָמוֹת הוּא מְגָרֵשׁ אוֹתָהּ, אַתְּ שֶׁכֻּלָּךְ מְפֻחֶמֶת וּשְׁחֹרָה מִמְּעִי אִמֵּךְ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה?! כָּךְ, לְפִי שֶׁהָאֻמּוֹת 3 מוֹנִין אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִי שֶׁאֻמָּה זוֹ הֵמִירוּ כְּבוֹדָם בְּתַבְנִית שׁוֹר (תהלים קו, כ), 4 וּמָה אָנוּ לְשָׁעָה כָּךְ נִתְחַיַּבְנוּ, אַתֶּם עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה?! הָדָא הוּא דִּכְתִיב (שיר השירים א, ו): אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת, עַד כָּאן.
הִנֵּה הִתְבָּאֵר לְךָ כִּי הַשִּׁפְחָה הַזֹּאת הַכּוּשִׁית, שֶׁהַשַּׁחְרוּרִית לָהּ בְּעַצְמָהּ, שֶׁנּוֹלְדָה כָּךְ מִמְּעִי אִמָּהּ וְהַשַּׁחְרוּת לָהּ טִבְעִי, אוֹמֶרֶת שֶׁאֲדוֹנֶיהָ יְגָרֵשׁ אִשְׁתּוֹ מִפְּנֵי שֶׁיָּדֶיהָ מְפֻחָמוֹת. וְאֵין סָפֵק 5 שֶׁאֵין זֶה בַּטֶּבַע, שֶׁאִם הָיָה בַּטֶּבַע הָיָה כָּל גּוּפָה כָּךְ, וְהוּא דָּבָר מִקְרִי בִּלְבַד. וּלְכָךְ אָמַר: וְיִשָּׂא אֶת הַשִּׁפְחָה הַכּוּשִׁית?! שֶׁהַשְּׁחַרְחֹרֶת אֶל הַכּוּשִׁית כְּאִלּוּ הָיָה דָּבָר עַצְמִי. וְהָבֵן מַה שֶּׁאָמַר כִּי הַקַּרְתָּנִית יָדֶיהָ מְפֻחָמוֹת, וְרוֹצֶה לוֹמַר, כִּי יִשְׂרָאֵל מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁעוֹשִׂים בִּידֵיהֶם מִצַּד הַיֵּצֶר הָרַע, לְכָךְ הֵם מְפֻחָמוֹת, אֲבָל עַצְמָם הֵם טְהוֹרִים, רַק שֶׁהַיֵּצֶר הָרַע מִתְגָּרֶה בָּהֶם. וְיָפֶה הוּא שֶׁאָמַר 6 שֶׁהִיא שׁוֹטָה, שֶׁאֵין שׁוֹטָה כְּמוֹ זֹאת, 7 שֶׁיַּרְחִיק דָּבָר שֶׁהוּא בְּמִקְרֶה, שֶׁהַמִּקְרֶה 8 יֵשׁ שִׁנּוּי לוֹ, וְאִלּוּ דְּבֵקוּת יִשְׂרָאֵל בּוֹ יִתְבָּרַךְ עִנְיָן זֶה דְּבַר 9 עֶצֶם כְּמוֹ שֶׁהִתְבָּאֵר, וְאֵין מַה שֶּׁבְּמִקְרֶה מְבַטֵּל דָּבָר שֶׁבְּעֶצֶם. וְכֵן מַה שֶּׁהִרְחִיק הָאֻמּוֹת הוּא דָּבָר עַצְמִי, וְזֶה מִפְּנֵי שֶׁבְּעֶצֶם אֵינָם רְאוּיִים לְזֶה הַדְּבֵקוּת, וְאִם כֵּן אֵיךְ יַרְחִיק מַה שֶּׁבְּעֶצֶם טוֹב וּבְמִקְרֶה הוּא רַע, וְיִבְחַר מַה שֶּׁבְּעֶצֶם רַע, וְאִם יִמָּצֵא טוֹב בָּהֶם הוּא בְּמִקְרֶה, וְרָאוּי לִקְרוֹת אוֹתָהּ אִי שׁוֹטָה. וְאִי אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁיִּהְיֶה הַמִּקְרֶה מַתְמִיד לְעוֹלָם, וְדָבָר זֶה בֵּאַרְנוּ בִּמְקוֹמוֹת הַרְבֵּה מְאֹד, כִּי אִם הָיָה הַמִּקְרֶה מַתְמִיד, נַעֲשָׂה מַה שֶּׁבְּמִקְרֶה דָּבָר שֶׁבְּעֶצֶם, אַחַר שֶׁהוּא עוֹמֵד כָּךְ בִּתְמִידוּת. הֲרֵי לְךָ דְּבָרִים בְּרוּרִים מְאֹד, כִּי הַסִּבּוֹת אֲשֶׁר בָּחַר בְּיִשְׂרָאֵל, לֹא נִשְׁתַּנָּה וְלֹא הוּמַר אֶחָד מֵהֶם.
________________________________
במדרש שיר השירים רבה, אמר רבי יצחק, מעשה 1 בגבירה אחת שהייתה לה שפחה כושית. ירדה 2 השפחה וחברתה למלאות מים מן המעין. אמרה השפחה לחברתה, חברתי, מחר אדוני מגרש את אשתו ונוטל אותי לאשה. אמרה לה, למה? אמרה לה, בשביל שראה שידיה מפוחמות. אמרה לה אי שוטה, ישמעו אוזניך מה שפיך מדבר, ומה אשתו, שהיא חביבה עליו ביותר, את אומרת בשביל שראה שידיה מפוחמות הוא מגרש אותה, את, שכולך מפוחמת ושחורה ממעי אמך, על אחת כמה וכמה?! כך, לפי שהאומות 3 מקנטרות את ישראל, מפני שהמירו כבודם בתבנית שור, 4 עונים ישראל, ומה אנו שחטאנו לפי שעה כך התחייבנו, אתם על אחת כמה וכמה?! זהו שנאמר: אל תראוני שאני שחרחורת.
ממדרש זה מתבאר, כי השפחה הכושית, שהיא שחורה במהותה, שכך נולדה ממעי אמה והשחרות היא טבעה, אומרת על הגבירה, שאדונה יגרשה מפני שידיה מפוחמות. ואין ספק 5 ששחרות הידיים המפוחמות אינה מלידה ואינה טבעה, כי אם השחור היתה טבעה כל גופה היה שחור. אלא אצל הגבירה השחרות היא דבר מיקרי. לכן אמרו חכמים בתמיהה, וישא את הכושית שהשחור הוא בטבעה? הבן דברי חכמים שאמרו שידיה של הגבירה מפוחמות. כוונתם, כי מעשיהם של ישראל, שעושים בידיהם בגלל היצר הרע, הוא הגורם לכך שהן מפוחמות. אבל במהותם הטבעית הם טהורים, ורק מחמת היצר הרע שמתגרה בהם, הם חוטאים. יפה אמרו במדרש 6 על השפחה, שהיא שוטה, שאין שוטה כמוה הסבורה, 7 שהאדון ירחיק ממנו את אשתו בגלל דבר הקורה באופן מיקרי, שהרי המיקרי 8 הוא בר שינוי. דבקות ישראל בקב"ה היא דבר 9 שבמהות, כמו שהתבאר, ואין דבר מיקרי מבטל דבר מהותי. וכן מה שהרחיק הקב"ה את האומות הוא עניין מהותי, מפני שאין הם ראויים להדבק בקב"ה. אם כן היש שטות גדולה מזו, לטעון שירחיק דבר שבמהותו הוא טוב ובמקרה הוא רע, ויבחר דבר שבמהותו הוא רע, וגם אם ימצא בהם דבר טוב הוא דבר מיקרי. אי אפשר לומר שהדבר המיקרי ייהפך לקבוע, כמו שבארנו בהרבה מקומות. כי אם המקרה הופך לדבר של קבע הוא הופך להיות דבר מהותי, והרי אינו כזה. התברר לך כי הסיבות שבגללם בחר הקב"ה בישראל, לא השתנו ולא הוחלף אחד מהם.
נצח ישראל למהר"ל (120)
בשביל הנשמה
82 - פרק י"א חלק כ"א
83 - פרק י"א חלק כ"ב
84 - לימוד שבועי באמונה י"ג סיון - י"ט סיון תשע"ה
טען עוד
ביאורים
על היחס בין דבר מקרי לדבר עצמי עמדנו לעיל. כעת, מביא המהר"ל מדרש המבטא בצורה ציורית את היחס בין ישראל לבין אומות העולם ובכך מעמיד את שיטתו. טענתה המגוחכת של השפחה כהת העור, הטוענת שהאדון עתיד לגרש את אשתו בגלל הצבע השחור שדבק בידיה של האישה, ויישא את השפחה לאישה, מעמידים את היחס הברור בין דבר עצמי לדבר מקרי. הפגם שקיים בישראל נוגע רק במישור חיצוני ושטחי – בידיים, המבטאות את הצד המעשי והחיצוני, ולכן גם יש לטהר אותן, כי עלולה לדבוק בהן טומאה. זהו מצבם של ישראל. לעומת זאת, אומות העולם מבטאות את הפגם המהותי, את הנטייה הפנימית אחרי המימד החומרי העכור והכעור. אין זו נטייה צדדית בקרבם אלא יסוד מרכזי בחייהם. זוהי לא 'נפילה' עבורם אלא זהו חלק אינטגרלי ממשיכתם אל העולם הזה. זו הסיבה כי הטענה שה' יתברך יחליף את ישראל בגלל חטאם ויעבירם באומות העולם היא מופרכת מיסודה, שכן בישראל החטא הוא מקרי ואיננו קבוע בעוד אצל אומות העולם החטא הוא קבוע ודבק בהם באופן מהותי. (קיים מצב של תיקון אצל אומות העולם אך הוא יתבצע באמצעות עם ישראל.) דבר מהותי איננו משתנה, ממש כשם שגם ההתנהגות הבזויה ביותר לא תוכל להפוך אדם לבעל חיים.
הרחבות
* במה חטאו ישראל בעגל
לְפִי שֶׁאֻמָּה זוֹ הֵמִירוּ כְּבוֹדָם בְּתַבְנִית שׁוֹר. האברבנאל מסכם את מחלוקת פרשני המקרא באשר לחטא ישראל במעשה העגל:
א. "מהם חשבו שהיה ענינו עבודת אלילים גמורה , וכמו שאמר המשורר "וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב" [תהלים קי, כ]. והוא דעת זר מאוד"
ב. "והרמב"ן כתב שהם בקשו מנהיג , שיעמוד להם במקום משה לַנחותם בדרך, וכמו שאמרו אשר ילכו לפנינו כי זה משה האיש וגו'. ומפני זה, כשירד משה מן ההר – מיד בעטו כולם בעגל ומשה לקחו לעיניהם ושרף אותו. ואלו היו עובדים אותו לשם אלוהות לא יניחו לשרוף אלוהיהם" [אברבנאל שמות לב, א].
ג. בשם הכוזרי כתב "שבאו אנשים מהם לבקש צורה מורגשת (שהרי לקב"ה אין דמות הגוף ואינו גוף). יכוונו אליה כשאר האומות לצורותיהם מבלי שיכחישו באלהות מוציאם ממצרים (אלא שיעבדו דרכו את הקב"ה)... וכאשר אנחנו עושים היום בשמים (שמזכירים לנו אלוהות, כמו בביטוי 'יראת שמים'). והיתה חטאתם בעשיית תמונה אשר נאסר עליהם. ובמה שיחסו ענין האלהים למעשה ידיהם מבלי מצותו" [שם].
ד. רבי אברהם אבן עזרא פירש: "חשבו, שמת משה שהסיעם מים סוף... כי ראו שהמן אינו יורד בהר סיני, ומשה התעכב שם ארבעים יום. ואין כח באדם לחיות זה הזמן בלא מאכל... ומלת ("עשֵה לנו") אלוהים –כבוד חונה בצורת גְוִיָה (כלומר, בני ישראל רצו ליצור בעצמם התגלות של הקב"ה, כמו "וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן ")" [שמות שם].
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
