ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- שמיטה
- הקרקע והפירות
פירות שביעית הם פירות קדושים, ולמרות שכעת, לצערנו, מצוות השביעית היא רק מדרבנן ולא מצווה מדאורייתא, בכל אופן, לדעת הרמב"ן, יש גם בזמן הזה מצווה באכילת פירות הקדושים בקדושת שביעית. יש כאן הזדמנות נדירה שאנו נחשפים אליה אחת לשבע שנים למפגש בלתי אמצעי עם משהו קדוש! זו ההזדמנות להרגיל את ילדינו שיש הבדל בין קודש לחול ולטעום מן הקדושה הזו. עכשיו הוא הזמן ללמד אותם (ואת עצמנו) להתייחס באופן שונה ומיוחד לאוכל הקדוש הזה שארץ ישראל נותנת לנו.
יש יהודים המפחדים ונרתעים מהמפגש עם הקדושה. הם אינם רוצים להתעסק עם פירות שביעית כי זה מסובך ואפשר להיכשל חלילה בביזיון של הפירות הקדושים.
אנו מכריזים בזאת: והעיקר - לא לפחד כלל! זו הזדמנות פז להגביר הדביקות ברבש"ע, הזדמנות זו תחזור רק בעוד שבע שנים...
באופן כללי, כל פרי או ירק הקדוש בקדושת שביעית צריך לקבל טיפול מיוחד וצריך להיזהר שלא לזלזל בו.
זלזול בפרי משמעותו היא - שלא להתנהג בפירות בדרך שאינה רגילה ומקובלת היום אלא להשתמש בו כפי צורת השימוש המקובלת והרגילה שלנו. גם מאכל שעדיין לא ראוי לאכילת אדם אסור לאבד אותו בידיים ולפגוע בדרגת הקדושה שלו.
נפרט את ההלכות המעשיות הקשורות לכך:
1. בזמן הכנת המאכל
א. מותר להכין אוכל בדרך המקובלת שבה מכינים אותו. לדוגמא: מרק אבטיחים אסור להכין או לאכול תפוח אדמה לא מבושל.
ב. קליפות הירקות נשארות בקדושתן כל זמן שהן עדיין ראויות לאכילה (כמו קליפות גזר או מלפפון). אסור לזרוק אותן לפח ויש לשמור עליהן עד שהן יתקלקלו ולא תהיינה ראויות לאכילת אדם. כאן נכנס השימוש ב"פח שביעית" - בכלי זה יש להניח קליפות או פסולת מהאוכל עד שירקיב. לאחר כמה ימים, אפשר להעביר הכל אל הפח הרגיל. ניתן גם לעטוף שאריות אלו בשתי שקיות ניילון ולקשור את פי השקית, כך אפשר להניח את השקיות העטופות בפח האשפה הרגיל.
ג. אוכל שאין בו קדושת שביעית (כמו בשר ודגים) המתבשל ביחד עם פירות שביעית - מקבל גם הוא את טעם הקדושה והוא נחשב כפירות שביעית ממש ויש להתייחס אליו כמבואר לעיל.
2. שאריות מאכל
א. השאריות נשארות בקדושתן כל עוד שלא התקלקלו ונפסלו לאכילה. יש להניחן בפח שביעית עד שהן ירקבו ורק אז להעבירן לפח הרגיל. ניתן גם לעטוף בשתי שקיות ניילון ולקשור את פי השקית, כך אפשר להניח את השקיות העטופות בפח האשפה הרגיל.
ב. יש פוסקים הסוברים ששאריות אוכל שנותרו בצלחות האישיות של הסועדים אינן ראויות עוד לאכילת אדם אלא הן יורדות לדרגה של מאכל בהמה. אפשר לסמוך על דעות אלו ואת השאריות הללו להניח בצורה מכובדת (בתוך שקית סגורה) בתוך פח האשפה הרגיל.
ג. קליפות שאינן ראויות כלל לאכילת אדם או לאכילת בהמה (כמו קליפות שקדים ואגוזים) מותר להשליך לפח הרגיל.
יהי רצון שיזכנו ה' א-לוקינו לחורף גשום, כתשלום על כל מסירות הנפש האדירה שעמנו הקדוש הפגין במהלך מבצע צוק איתן, וברכת חורף בריא לילדינו ולנו ולכל בית ישראל. אמן, כן יהי רצון!
באדיבות ארגון כושרות
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
