(נו: 9- עד נז:)

חלק ראשון:  דיון בענייני פאה אגב אנשי יריחו שהפרישו פאה מירק.

דיון ראשון: סברתם של אנשי יריחו,

למדנו במשנה שאנשי יריחו הפרישו פיאה משדה ירק ומיחו בהם חכמים, הגמרא מבררת מה היתה סברתם של אנשי יריחו,

חכמים הרחיבו את דין פאה של התורה לצורך העניים (תוס' מהתורה: רק שדה כרם וזית) ל

1. 1.דבר שהוא אוכל ולא למשל סטיס וקוצה שלא כ"כ ראויים לאכילה.
2. 2.ונשמר – פרט להפקר
3. 3.
4. 4.
5. 5.דבר שמכניסו לקיום – לאכסון והוא חשוב, וירק לא מחזיק מעמד באכסון.

הגמרא מסבירה שהטעות שלאנשי יריחו שהם הכניסו לדין גם דבר שמתקיים בתוספת דבר אחר, למשל עלי לפת שמחזיקים מעמד באכסון אגב אמותיהם – הפקעות, ולכן הם הפרישו פאה מלפת.

דיון שני: מספר דעות על הפרשת פאה על לפת כרוב וקפלוט.

ברייתא ראשונה: ת"ק: בראשונה היו נותנים פאה ללפת וכרוב, ר"י: אף לקפלוט

ברייתא שניה: ת"ק היו נותנים פאה ללפת וקפלוט, ר"ש: אף לכרוב.

יש 3 ירקות, לפת שכולם מסכימים שנתנו עליו פאה, וכרוב וקפלוט.

אפשרות 1: (3 דעות שונות)

יש 3 דעות, ר"י ור"ש: לכולם מפרישים, ות"ק של כל אחד מהם ללפת ולעוד מין אחר (כרוב, קפלוט)

אפשרות 2: (2 דעות שונות)

דיברו כאן רק ר"י ור"ש ות"ק של ר"י הוא ר"ש ולהיפך, ור"י סובר לפת וקפלוט, ור"ש סובר לפת וכרוב, והתוספת אף כרוב או אף קפלוט שהם התבטאו היא ביחס ללפת שנאמרה ראשונה.

דיון שלישי, מעשה בבן בוהיין:

הברייתא מביאה סיפור שבנו של בוהיין נתן פיאה לירק, ובא בוהיין אביו ואמר לעניים, שאם הם יוותרו על הפיאה הזו הוא ייתן להם פי שניים ירק מעושר. הוא הוסיף להם הסבר שכך הוא הדין שלא נותנים פיאה לירק כי אפשר לבוא לידי מכשול, וזה לא מפני שהוא קמצן.

 הגמ' מסבירה שההסבר נצרך כדי שהם יאמינו לו שהוא באמת הולך לתת להם ולא שהוא מנסה לדחות אותם.

חלק שני: בעלי זרועות נוטלין אותן בזרוע

ראינו במשנה שאנשי יריחו הקדישו קורות גזעים של שקמה מאחר שבעלי זרוע – אנשים אלימים היו גוזלים אותם. הגמרא מביאה עוד שתי ברייתות המתארות מקרים שבהם אנשים אלימים היו נוטלים בכח הזרוע את השייך לאחרים.

עורות קדשי קדשים מתחלקים לכהנים שעובדים את עבודת הקרבן (עור העולה אשר הקריב לכהן לו יהיה) הברייתא הראשונה מתארת שבתחילה היו נוהגים שבסיום עבודת היום בית האב היה מתחלק בעורות של אותו היום. אך מאחר שהיו כהנים אלימים הם נטלו בסוף היום בכח יותר מהמגיע להם, החליטו לעבור לחלוקה שבועית כשכל כהני המשמר נוכחים במטרה שאולי ריבוי האנשים ימנע את החלוקה המעוותת.

גם זה לא עזר כי עדיין הכהנים החזקים (השרים) של כל המשמר לקחו בכח יותר.

לכן החליטו כל הכהנים בכל המשמרות להקדיש את כל העורות.

הברייתא מתארת שלא עבר זמן רב ומהכסף שהצטבר מהעורות חיפו את ההיכל כולו בטבלאות זהב של אמה על אמה בעובי של דינר זהב.

ובזמן הרגלים היו מניחים את הטבלאות הללו על גב מעלה בשטח הר הבית מחוץ לחומת העזרה, כדי שעולי הרגלים יתרשמו מהשלמות של מלאכת המקדש.

בברייתא השניה אבא שאול מתאר את  התנהגות אלימה של בעלי זרועות ביריחו שבגללם הקדישו אנשי יריחו את קורות השקמה, ובעקבות זה מתאר אבא שאול בן בטנית משום אבא יוסף בן חנין סדרה של כהנים גדולים שהסובבים אותם התנהגו באלימות,

1. 1.ביתו של הכהן הגדול בייתוס, אוי לי מאלתן – היו מכין במקלות
2. 2.ביתו של הכהן הגדול חנין, אוי לי מלחישתן – מרכלים מספרי לה"ר ויועצים רעה.
3. 3.ביתו של הכהן הגדול קתרוס, אוי לי מקולמוסן – שהיו כותבים אגרות רעות.
4. 4.ביתו של הכהן הגדול ישמעאל בן פיאכי אף שהוא היה טוב, אוי לי מאגרופן.

שבתיהם של כ"ג אלו בניהן גזברין וחתניהם אמרכלים ועבדיהם חובטין את העם במקלות

חלק שלישי: צווחות עזרה ראשונה,

הברייתא מתארת בת קול מיוחדת (צווחה) שיצאה מהעזרה הראשונה לתאר התנהגות קלוקלת של שני כה"ג והתנהגות משובחת של שניים אחרים, נתחיל במשובחים בגלל רצף הגמ'

1. 1.שאו שערים ראשיכם ויכנס ישמעאל בן פיאכי, תלמידו של פנחס וישמש בכה"ג
2. 2.שאו שערים ראשיכם ויכנס יוחנן בן נרבאי תלמידו של פנקאי וימלא כרסו מקדשי שמים, שהיה אוכל (הוא וב"ב כהנים הסמוכים על שולחנו) 300 עגלים וגרבי יין ואוכל 40 סאה גוזלות בקינוח סעודה, וכך לא היה נותר בביהמ"ק כל ימיו.
3. 3.צאו מכאן בני עלי שטמאו את היכל הד' – כמו שמתואר בשמואל, יש פירושים שונים מה בדיוק היה חטאם.
4. 4.צא מכאן יששכר איש כפר ברקאי שמכבד עצמו ומחלל קדשי שמיים, שהיה עובד את עבודת הקרבנות כשכפפות של משי על ידיו,  וזה בזיון של הקדשים וחציצה.

הגמ' מתארת את העונש שקיבל יששכר מכפר ברקאי:

המלך והמלכה מבית חשמונאי התווכחו האם בשר הגדי או בשר הכבש משובח יותר, וע"מ לפתור את הבעיה הזמינו את הכה"ג יששכר שהוא אמור להיות בקי בכך,

יששכר החווה בידו בתנועה מזלזלת תוך שהוא משיב שהמלכה צודקת ובשר הכבש טוב יותר משום שממנו מקריבים את התמידין, ועל כן הענישו המלך שיקטעו את ידו הימנית, יששכר שיחד את המבצע שחתך את ידו השמאלית, ומשנודע למלך הוא צווה לבצע את הדין המקורי, וכך חתכו את שתי הידיים שיששכר חשש ללכלכם.

על הברייתא

1. 1.אמר רב יוסף ברוך רבש"ע שהעניש את יששכר בעולם הזה.
2. 2.ר"א אמר שאילו יששכר היה שונה משניות הוא היה מבין שאין הבדל בין הגדי לכבש, כי ר"ש אמר במשנה שבקרבן חטאת בפרשת ויקרא בשונה משאר המקומות הוקדמה השעירה לכבשה ללמד שהם שווים.
3. 3.רבינא אמר שגם מהפסוק בקרבן שלמים אם כבש אם עז ניתן להבין שהם שווים. הדרן עלך מקום שנהגו.