ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- ספר הכוזרי
יט אָמַר הַכּוּזָרִי: זֶה מַסְפִּיק לְמַזְכֶּרֶת. וְאֵין סָפֵק שֶׁזֶּה אֲשֶׁר הִזְכַּרְתָּ בְּעִנְיַן הַנֶּפֶשׁ וְהַשֵּׂכֶל וְאֵלֶּה הָאֱמוּנוֹת, אָמְנָם הוּא מֻעְתָּק מִזָּכְרְךָ מַה שֶּׁאֲמָרוֹ זוּלָתְךָ, וַאֲנִי אֵינִי מְבַקֵּשׁ אֶלָּא טַעַמְךָ וֶאֱמוּנָתְךָ, וּכְבָר אָמַרְתָּ לִי כִּי אַתָּה מִתְנַגֵּד לַחֲקִירָה בָּזֶה וְהַדּוֹמֶה לוֹ. אַך אֲנִי סָבוּר שֶׁאֵין לְךָ מָנוֹס מִן הַחֲקִירָה בִּשְׁאֵלַת הַגְּזֵרָה וְהַבְּחִירָה, הוֹאִיל וְהִיא שְׁאֵלָה מַעֲשִׂית, וְאִם כֵּן אֱמֹר לִי דַּעְתְּךָ בָּהּ.
כ אָמַר הֶחָבֵר: לֹא יַכְחִישׁ טֶבַע הָאֶפְשָׁרִי אֶלָּא עִקֵּשׁ, מִתְוַכֵּחַ, אוֹמֵר מַה שֶּׁאֵינוֹ מַאֲמִין בּוֹ, לְפִי שֶׁאַתָּה רוֹאֶה מֵהִתְכּוֹנְנוּתוֹ לְמַה שֶּׁהוּא רוֹצֶה בּוֹ אוֹ חוֹשֵׁשׁ מִמֶּנּוּ, מַה שֶּׁמּוֹרֶה לְךָ שֶׁהוּא מַאֲמִין שֶׁהַדָּבָר אֶפְשָׁרִי וְתוֹעִיל בּוֹ הַהִתְכּוֹנְנוּת. וְאִלּוּ הָיָה מַאֲמִין שֶׁהוּא הֶכְרָחִי, הָיָה נִכְנָע, וּלְמָשָׁל לֹא הָיָה מִתְכּוֹנֵן בִּכְלֵי נֶשֶׁק לִקְרַאת אוֹיְבוֹ וְלֹא בְּמָזוֹן לְרַעֲבוֹנוֹ. וְאִם יִטְעַן שֶׁזֹּאת הַהִתְכּוֹנְנוּת מֻכְרַחַת גַּם הִיא לְמִי שֶׁמִּתְכּוֹנֵן, וַעֲזִיבַת הַהִתְכּוֹנְנוּת מֻכְרַחַת לְמִי שֶׁאֵינוֹ מִתְכּוֹנֵן, הֲרֵי כְּבָר הוֹדָה בַּסִּבּוֹת הָאֶמְצָעִיּוֹת, וְשֶׁבָּהֶן קִיּוּם הַמְאֻחָרוֹת, וְהוּא יִפְגַּע בָּרָצוֹן בִּכְלַל הַסִּבּוֹת הָאֶמְצָעִיּוֹת. וְאִם יִהְיֶה יָשָׁר וְלֹא יִתְעַקֵּשׁ יוֹדֶה כִּי יִמְצָא עַצְמוֹ שֶׁהָרְשׁוּת נְתוּנָה לוֹ לַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹנוֹ בַּדְּבָרִים הָאֶפְשָׁרִיִּים לוֹ, אִם יִרְצֶה יַעֲשֵׂם וְאִם יִרְצֶה יַעַזְבֵם. וְאֵין בָּאֱמוּנָה הַזֹּאת הוֹצָאַת דָּבָר מִדִּין ה' יִתְעַלֶּה, אֶלָּא הַכֹּל שָׁב אֵלָיו בָּאֳפָנִים שׁוֹנִים, כְּמוֹ שֶׁאֲבָאֵר.
אֹמַר, כִּי כֹּל הָעֲלוּלִים מְיֻחָסִים אֶל הָעִלָּה הָרִאשׁוֹנָה בִּשְׁנֵי אֳפָנִים: אוֹ בַּכַּוָּנָה הָרִאשׁוֹנָה, אוֹ עַל דֶּרֶך הַהִשְׁתַּלְשְׁלוּת. מְשַׁל הָאֹפֶן הָרִאשׁוֹן, הַסִּדּוּר וְהָעֲרִיכָה הַנִּרְאִים בְּבַעֲלֵי הַחַיִּים וּבַצְּמָחִים וּבַגַּלְגַּלִּים, אֲשֶׁר לֹא יִתָּכֵן לַמַּשְׂכִּיל הַמִּתְבּוֹנֵן שֶׁיְּיַחֲסֵהוּ לְמִקְרֶה, אֶלָּא לְכַוָּנַת עוֹשֶׂה חָכָם, מַנִּיחַ כֹּל דָּבָר בִּמְקוֹמוֹ וְנוֹתֵן לוֹ חֶלְקוֹ. וּמְשַׁל הַשֵּׁנִי, שְׂרֵפַת הָאֵשׁ הַזֹּאת, לְמָשָׁל, אֵת בּוּל הָעֵץ הַזֶּה. כִּי הָאֵשׁ גּוּף עָדִין, חַם, פּוֹעֵל, וּבוּל הָעֵץ גוּף נַקְבּוּבִי נִפְעָל, וּמִדֶּרֶך הֶעָדִין הַפּוֹעֵל שֶׁיִּפְעַל בְּנִפְעָלוֹ, וְהַחַם הַיָּבֵשׁ שֶׁיְּחַמֵּם וִיכַלֶּה לַחֻיּוֹת הַנִּפְעָל עַד שֶׁיִּתְפָּרְדוּ חֲלָקָיו. וְסִבּוֹת הַפְּעֻלּוֹת הָאֵלֶּה וְהַהִפָּעֲלֻיּוֹת הָאֵלֶּה אִם תְּבַקְּשֵׁן לֹא תִּרְחַק מִמְּךָ הַשָּׂגָתָן, וְאֶפְשָׁר שֶׁתִּמְצָא סִבּוֹת סִבּוֹתָם עַד שֶׁתַּגִּיעַ אֶל הַגַּלְגַּלִּים, וְאַחַר כֵּן אֶל עִלּוֹת הַגַּלְגַּלִּים, וְאַחַר כֵּן אֶל הָעִלָּה הָרִאשׁוֹנָה, וּבְצֶדֶק אָמַר הָאוֹמֵר כִּי הַכֹּל בִּגְזֵרַת ה' יִתְעַלֶּה, וּבֶאֱמֶת אָמַר אַחֵר: בַּבְּחִירָה וּבַמִּקְרֶה, מִבְּלִי שֶׁיַּחְרֹג דָּבָר מִזֶּה מִגְּזֵרַת ה'.
___________________________
הגזרה והבחירה – האם הכול נקבע על ידי ה' או שהאדם בעל בחירה חופשית. שאלה מעשית – שיש ממנה השלכה מעשית. טבע האפשרי – יש לאדם בחירה חופשית במעשיו. שהדבר אפשרי – ולא גזור מראש. הכרחי – נקבע ונגזר מראש על ידי ה'. היה נכנע – לגזרת ה'. שזאת ההתכוננות מוכרחת – עצם רצונו להתכונן זו גזירת ה'. כבר הודה וכו' – הודה בכך שגזרת ה' יכולה לצאת לפועל באמצעים ולא דווקא בצורה ישירה. יפגע ברצון וכו' – הגזרה יכולה להתקיים באמצעים שונים ובכללם רצון האדם. העלולים – הנבראים. העִלה הראשונה – סיבת הסיבות, ה'. בכונה הראשונה – רצון אלוקי ישיר (בהשגחה פרטית). דרך השתלשלות – מבואר בהמשך הפִסקה. הגלגלים – השפעת מערכת הכוכבים. בבחירה ובמקרה – בבחירת האדם או במקרה טבעי.
ביאורים
המלך מעלה בפני החבר את שאלת 'הגזרה והבחירה' (בשונה משאלת 'הידיעה והבחירה', המופיעה בהמשך), המציבה קושיה אמונית בנוגע לבחירה החופשית. מצד אחד, היהדות מאמינה בהשגחת ה' על העולם - הכול מאת ה'. מצד שני, היהדות מכריזה על הבחירה החופשית של האדם, כלומר, האדם הוא האחראי הבלעדי למעשיו, והתוצאות של התנהגותו תלויות רק בו. לדעת המלך, גם החבר יסכים שאין מנוס מלהתמודד עם שאלה זו, כיוון שהיא מעלה סתירה הגיונית שמטרידה כל אדם מאמין, ויש לה השלכה מעשית על כל התנהגות האדם. החבר מציג שתי דרכים אפשריות להתמודד עם הסתירה:
א. צמצום המשמעות של הבחירה החופשית. דעה זו מקבלת את המונח 'השגחת ה'' כמות שהוא - ה' משגיח באופן ישיר ומוחלט על כל הנעשה בעולם. אם כן לבחירה של האדם אין השפעה של ממש על מה שיתרחש, היות שרק ה' קובע בסופו של דבר את המציאות. החבר מוכיח שגם הדוגלים בדעה זו לא מאמינים בה בלב שלם, כיוון שהיא מובילה בהכרח למסקנה שאין שום תועלת ברכישת כלי נשק לקראת יציאה לקרב, או בהצטיידות במצרכי מזון לקיום הגוף, אולם בשעת מבחן, כשהם עומדים בפני סכנה קיומית כמו רעב או מלחמה, הם יעשו כל מאמץ כדי לשמור על עצמם. מאחר שדעה זו אינה עומדת במבחן המציאות, אין טעם לדון בה.
ב. העמקה במושג 'השגחת ה'', כך שהוא לא ישלול את משמעות הבחירה האנושית, אלא ילווה אותה. בדרך זו בוחר החבר כדי ליישב את הסתירה, ומעתה הוא פורס משנה רוחנית סדורה, שמסבירה בהרחבה כיצד ה' משגיח על עולמו.
המפתח להבנה הוא חלוקה יסודית בין שני סוגי השגחה: א. 'השגחה ישירה' , כלומר פעולה אלוהית טהורה שלא תלויה בגורמי הטבע כגון יצירת חוקי הטבע עצמם או מעשי נסים שפורצים את גבולות הטבע. ב. 'השגחה עקיפה' , כלומר פעולה אלוהית דרך אמצעים וכוחות שונים שמתווכים בינה לבין העולם, כגון פעולה כימית של שריפת עץ על ידי האש. ה' לא שרף את העץ, אלא יצר חוקיות כזו שתגרום לאש לשרוף את העץ.
הרחבות
* שתי גישות ביחס לחקירות שכליות כבסיס לאמונה
אַתָּה מִתְנַגֵּד לַחֲקִירָה בָּזֶה. לאורך כל הספר אנו רואים ש'החבר' נמנע מראיות ומחקירות שכליות כיסוד לאמונה, ומבסס אותה על המסורת ועל המופתים. ריה"ל טוען שיש חיסרון בהוכחות שכליות, שכן רבים בהם הספקות וחילוקי הדעות, ולרוב הטענות אין הוכחה חותכת [מאמר ראשון יג]. לעומתו, הרמב"ם, בספרו 'מורה הנבוכים', דוגל בהוכחות שכליות כיסוד לאמונה. וכך כותב הרמב"ם: "וכשיהיה האיש שלם... יגיע למדרגה שיאמין בדעות האמתיות ההם בדרכי האמונה האמיתית, אם במופת (הוכחה חותכת) במה שאפשר בו מופת, או בטענות החזקות במה שאפשר...".
* האם יש לאדם בחירה חופשית?
בִּשְׁאֵלַת הַגְּזֵרָה וְהַבְּחִירָה. בניגוד לגישתו של הכוזרי, שתתבאר בהמשך, הגורסת כי אין סתירה בין הבחירה החופשית של האדם לידיעה האלוהית את העתיד להיות, קיימות גישות שונות של גויים ביחס לסוגיה:
שיטת הפילוסופים – גורסת כי אין לאלוה ידיעה בדברים הקורים בעולם הזה. "וכן הוא (האלוה) נעלה אצל הפילוסופים מידיעת הפרטים מפני שהם משתנים עם העיתים, ואין בידיעת אלוהים שינוי" [מאמר ראשון, א].
שיטת ה'אשרעיה' – טוענת, שאין לאדם בחירה חופשית אלא הכול נגזר על ידי האלוה. [שיטה זו הובאה במורה נבוכים א, לד, שמונה פרקים לרמב"ם ח].
ריה"ל דוחה את גישות אלה, ובהמשך המאמר תתברר שיטתו.
שאלות לדיון
הכוזרי אומר שעל שאלתו יש לענות מהניסיון/הבירור האישי ולא ממה ששומעים מאנשים אחרים. מהו היחס הנכון בין הבירור האמוני האישי לבין הלימוד מספר ומרב?
בלשון פשוטה, העיסוק ב"סיבות" הוא בעצם "המדע". מה היחס שצריך להיות בין המדע לאמונה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
