ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- ספר הכוזרי
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספרי אמונה וחסידות
- ספר הכוזרי
סט אָמַר הֶחָבֵר: כְּבָר חָסַכְתָּ מִמֶּנִּי בִּדְבָרְךָ זֶה הַרְבֵּה מִתְּשׁוּבָתְךָ. הַאַתָּה מְיַחֵס אֵת הַחָכְמָה הַזֹּאת הַמְצוּיָה בִּבְרִיאַת הַנְּמָלָה, לְמָשָׁל, לְגַלְגַּל אוֹ לְכוֹכָב אוֹ לְזוּלַת זֶה, מִבַּלְעֲדֵי הַבּוֹרֵא, הַיָּכוֹל, הַמְשַׁעֵר, הַנּוֹתֵן לְכֹל דָּבָר חֻקּוֹ בְּלִי תּוֹסֶפֶת וּבְלִי חֶסְרוֹן?
ע אָמַר הַכּוּזָרִי: וְזֶה הוּא הַמְיֻחָס אֶל פֹּעַל הַטֶּבַע.
עא אָמַר הֶחָבֵר: וּמַהוּ הַטֶּבַע?
עב אָמַר הַכּוּזָרִי: הוּא כֹּחַ מִן הַכֹּחוֹת לְפִי מַה שֶּׁשָּׁמַעְנוּ בַּחָכְמוֹת, וְאֵין אָנוּ יוֹדְעִים מַה הוּא, אֲבָל הַחֲכָמִים יוֹדְעִים אוֹתוֹ בְּלִי סָפֵק.
עג אָמַר הֶחָבֵר: לֹא כִי, אֶלָּא יְדִיעָתָם בּוֹ כִּידִיעָתֵנוּ. הִגְדִּיר אוֹתוֹ הַפִילוֹסוֹף שֶׁהוּא הַהַתְחָלָה וְהַסִּבָּה אֲשֶׁר בָּהּ יָנוּעַ וְיָנוּחַ הַדָּבָר, אֲשֶׁר הִיא בּוֹ בְּעֶצֶם, לֹא בְּמִקְרֶה.
עד אָמַר הַכּוּזָרִי: כְּאִלּוּ הוּא אוֹמֵר, כִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יָנוּעַ מֵעַצְמוֹ וְיָנוּחַ מֵעַצְמוֹ יֵשׁ לוֹ סִבָּה מְסֻיֶּמֶת שֶׁבָּהּ יָנוּעַ וְיָנוּחַ, וְהַסִּבָּה הַהִיא הִיא הַטֶּבַע.
עה אָמַר הֶחָבֵר: זֶה מַה שֶּׁהוּא רוֹצֶה לוֹמַר, עִם מֻמְחִיּוּת רַבָּה, וְדִקְדּוּק, וְהַבְחָנָה בֵּין מַה שֶּׁפּוֹעֵל בְּמִקְרֶה לְמַה שֶּׁפּוֹעֵל בְּטֶבַע, וּדְבָרִים הָעֲרֵבִים לְאֹזֶן הַשּׁוֹמְעִים. אֲבָל הָעוֹלֶה מִידִיעָתָם בַּטֶּבַע זֶה הוּא.
עו אָמַר הַכּוּזָרִי: אִם כֵּן אֲנִי רוֹאֶה שֶׁהֵם הִטְעוּ אוֹתָנוּ בַּשֵּׁמוֹת הָאֵלֶּה, וַעֲשָׂאוּנוּ מְשַׁתְּפִים עִם אֱלֹהִים בְּאָמְרֵנוּ "הַטֶּבַע חָכָם פּוֹעֵל", וְאוּלַי נֹאמַר "בּוֹרֵא" לְפִי מַשְׁמָעוּת דִּבְרֵיהֶם.
עז אָמַר הֶחָבֵר: אָכֵן. אֲבָל יֵשׁ לַיְּסוֹדוֹת וְלַיָּרֵחַ וְלַשֶּׁמֶשׁ וְלַכּוֹכָבִים פְּעֻלּוֹת עַל דֶּרֶך הַחִמּוּם וְהַקֵּרוּר וְהַהַרְטָבָה וְהַיִּבּוּשׁ וְהַנִּמְשָׁכִים מֵהֶם, מִבְּלִי שֶׁתְּיֻחַס לָהֶם חָכְמָה, אֶלָּא רַק עֲבוֹדָה. אוּלָם הַצִּיּוּר וְהַשִּׁעוּר וְהַהוֹצָאָה אֶל הַפֹּעַל, וְכֹל מַה שֶּׁיֵּשׁ בּוֹ חָכְמָה מִתּוֹך כַּוָּנָה, לֹא יְיֻחַס אֶלָּא לֶחָכָם הַיָּכוֹל הַשּׁוֹלֵט. וּמִי שֶׁקּוֹרֵא לְאֵלֶּה אֲשֶׁר מְתַקְּנִים הַחֹמֶר בְּחִימּוּם וּבְקֵרוּר 'טֶבַע', אֵינוֹ מַזִּיק, אִם שָׁלַל מֵהֶם הַחָכְמָה, כְּמוֹ שֶׁהוּא שׁוֹלֵל מֵהָאִישׁ וְהָאִשָּׁה יְצִירַת הַוָּלָד כַּאֲשֶׁר יִתְחַבְּרוּ, וְאָמְנָם הֵם מִן הָעוֹזְרִים לַחֹמֶר הַמְקַבֵּל אֵת צוּרַת הָאָדָם מֵאֵת צָר הַצּוּרָה הֶחָכָם. וְאַל יְהִי רָחוֹק בְּעֵינֶיךָ הֵרָאוֹת רְשָׁמִים אֱלֹהִיִּים נִכְבָּדִים בָּעוֹלָם הַזֶּה הַתַּחְתּוֹן, כַּאֲשֶׁר יִּהְיוּ הֶחֳמָרִים הָהֵם מוּכָנִים לְקַבְּלָם. וְזֶהוּ שֹׁרֶשׁ הָאֱמוּנָה וְשֹׁרֶשׁ הַמֶּרִי.
___________________________
בחמרה – בחומריותה. ואם היא – אף על פי שהיא. היכול – בעל יכולת בלי גבול. המשער – הנותן שיעור ומינון מרכיבי כל ברייה וברייה. פעל הטבע – [כוונתו מתבררת בסעיפים הבאים עא – עז]. אשר היא – הסיבה לתנועת הדבר. בעצם – סיבה הקבועה בטבעו. יסודות – בדברי הקדמונים העולם מורכב מארבעה יסודות: רוח, מים, אש ועפר. והנמשכים – והתוצאות הנולדות מהם. ציור – המחשבה שקודמת לעשייה. וזה שורש האמונה – מבואר בפסקה עט.
ביאורים
כעת חוזר ריה"ל לדון במה שהתחיל להתברר בסעיף מג', העובדה כי התחברות הגילוי האלוהי לעם ישראל נתגלה להמון באמצעות משה רבנו. המלך חוזר ומקשה את שאלתו שנזכרה כבר גם בטענתו על המוסלמי – כיצד תיתכן ההתגלות אל ברייה שפלה כאדם. אמנם, מודה המלך, שגם בברייה הקטנה ביותר – הנמלה למשל, קיימת חכמה גדולה ומופלאה, אך עם זאת, קשה לו לקבל שלבריות השוכנות בעולם הזה, יהיה חיבור כלשהו עם הא-ל הנעלה מכל ברייה. ריה"ל מנצל את הדוגמה של המלך ונעזר בה כדי להראות שכבר בשאלתו נמצאת התשובה. החכמה המופלאה שקיימת באותה נמלה, מיוחסת בפי המלך אל הטבע והוא מושג ערטילאי ומופשט. מה או מי עומד מאחורי המושג הזה? המלך טוען לעומתו שגם אם הוא איננו יודע, בוודאי יש חכם שיודע את התשובה. אלא שגם החכמים, טוען החבר, אינם יודעים דבר מעבר להסבר מסובך אשר מוכיח עד כמה גם בידם לא נמצאת תשובה לשאלה. החבר מוליך את המלך בדרך זו כדי שיגיע להבנה שגם בטבע חל העניין האלוהי. אמנם ישנו חומר, אך בתוכו קיימת דייקנות אלוהית המעצבת את החומר ומכינה אותו לקראת ייעודו ותכליתו. כלומר, הטבע עצמו הוא 'עיוור'. הכוח האלוהי הוא זה שפועל בו ומעצב את צורתו. במובן זה, אומר החבר, אין פסול להגדיר את כל הכוחות הקיימים והפועלים בעולם בשם הכולל – 'הטבע'. הסכנה היא רק כאשר מייחסים לטבע כוח עצמאי. 'מרי' פירושו מרידה. כאשר אדם מייחס לשמש למשל פעולה – חימום ייבוש וכדו', אין זאת מרידה. הוא מאמין שה' הוא הגורם לשמש לבצע את תפקידה בנאמנות. אך, כאשר מקור הכוח עצמו מיוחס לשמש – אזי זוהי מרידה במקור הכוח האמיתי. היסוד שאותו לימד ריה"ל הוא כי על ידי הכנה מתאימה, גם בתוך מציאות חומרית נמוכה יכול להופיע דבר עליון ומופלא.
הרחבות
1. האם ה"טבע" הוא "אלוהים"?
וּמִי שֶׁקּוֹרֵא לְאֵלֶּה אֲשֶׁר מְתַקְּנִים הַחֹמֶר בְּחִימּוּם וּבְקֵרוּר 'טֶבַע', אֵינוֹ מַזִּיק. לפני כשלוש מאות שנה חי רבי דוד ניטו , בעל ספר "כוזרי שני". הוא אמר "שהשי"ת והטבע והטבע והשי"ת הכול אחד", דברים אלו עוררו סערה בעולם היהודי, אולם רבי דוד ניטו לא חזר בו אלא הסביר את דבריו: "אבל צריך לידע... ששם טבע הוא מהמצאת האחרונים מזמן ד' או ה' מאות שנה סמוך לזמנינו... אלא שהקב"ה משיב הרוח והוא יתברך מוריד הגשם. והוא יתברך מפריח טללים מזה מוכרח שהקב"ה עושה כל אותן העניינים שהאחרונים קוראים טבע באופן שטבע אין בעולם ואותו הדבר שהוא ההשגחה הוא שקוראים טבע". מנהיגי הקהל בעיר לונדראש, שלחו מכתב לרבי צבי הירש אשכנזי, בעל החכם צבי , לשאול על דבריו של רבי דוד ניטו. החכם צבי, ענה תשובה מפורטת בעניין: "תשובה רואה אני את דברי החכם המרומם ונעלה נר"ו שהן דברי הכוזרי... ומפרשו מוהר"י מוסקאטו אחרי הצעות רבות כ' וז"ל והוא יתברך יקרא טבע באמת כמוזכר שמה להיותו טובע בחותמו כל מטבעות היצורים..." ובסיום דבריו כתב: "שצריכין אנו להחזיק טובה להחכם הכולל המרומם כמהר"ר דוד ניטו ה"י על הדרשה שדרש להזהיר את העם לבל יטו לבבם אחרי דעת הפילוסופים האומרים בטבע כי ממנו יצאו תקלות רבות והאיר עיניהם באמונתו האמיתית שהכל בהשגחה מאתו יתברך" [שו"ת חכם צבי סי' י"ח].
שאלות לדיון
למה פעולות הנבראים הן טבעיות להן ואילו האדם צריך להתאמץ על מנת לעשות את מה שנדרש ממנו?
החבר מבקש מהכוזרי שלא יתפלא שהקב"ה מתחבר לנבראיו 'בעולם הזה התחתון'. מתי אנו באמת מרגישים במציאותו של הקב"ה? אלו דברים גורמים לנו לחשוב עליו?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
