ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- ספר הכוזרי
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספרי אמונה וחסידות
- ספר הכוזרי
סג אָמַר הֶחָבֵר: לַפִילוֹסוֹפִים יֵשׁ הִתְנַצְּלוּת, מִפְּנֵי שֶׁהֵם הָיוּ עַם שֶׁלֹּא יָרְשׁוּ חָכְמָה וְלֹא דָּת, כִּי הֵם יְוָנִים, וְיָוָן מִבְּנֵי יֶפֶת שׁוֹכְנֵי הַצָּפוֹן, וְהַחָכְמָה הַבָּאָה בִּירֻשָּׁה מֵאָז אָדָם, וְהִיא הַחָכְמָה הַנֶּעֱזֶרֶת עַל יְדֵי עִנְיָן אֱלֹהִי, אֵינָה אֶלָּא בְּזֶרַע שֵׁם אֲשֶׁר הוּא סְגֻלַּת נֹחַ, לֹא סָרָה הַחָכְמָה וְלֹא תָּסוּר מִן הַסְּגֻלָּה הַהִיא מֵאָדָם. וְאָמְנָם הִתְחִילָה הַחָכְמָה בְּיָוָן מֵעֵת הִתְגַּבְּרוּת כֹּחָם, וְנֶעְתְּקָה הַחָכְמָה אֲלֵיהֶם מִפָּרַס, וְאֶל פָּרַס מִן הַכַּשְׂדִּים, וְעָמְדוּ בָּהֶם הַפִילוֹסוֹפִים הַמְפֻרְסָמִים בִּתְקוּפַת שִׁלְטוֹנָם, לֹא לִפְנֵי כֵן וְלֹא אַחֲרֵי כֵן, וּמֵעֵת שֶׁעָבַר הַשִּׁלְטוֹן לָרוֹמִיִּים לֹא קָם בָּהֶם פִילוֹסוֹף מְפֻרְסָם.
סד אָמַר הַכּוּזָרִי: וְכִי זֶה מְחַיֵּב שֶׁלֹּא נַאֲמִין לְאַרִיסְטוֹ בְּחָכְמָתוֹ?
סה אָמַר הֶחָבֵר: כֵּן, כִּי הוּא הִטְרִיחַ שִׂכְלוֹ וּמַחְשַׁבְתּוֹ מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיְתָה בְּיָדוֹ מָסֹרֶת מִמִּי שֶׁיַּאֲמִין בְּקַבָּלָתוֹ, וְהָגָה בְּרֵאשִׁית הָעוֹלָם וְאַחֲרִיתוֹ, וְהָיָה קָשֶׁה עַל מַחְשַׁבְתּוֹ לְצַיֵּר הַהַתְחָלָה, כְּמוֹ שֶׁהָיְתָה קָשָׁה גַּם הַקַּדְמוּת, אֲבָל הִכְרִיעַ בְּמַחְשַׁבְתּוֹ גְּרֵידָא לְצַד הֶקֵּשָׁיו הַנּוֹטִים אֶל הַקַּדְמוּת, וְלֹא רָאָה לִשְׁאֹל עַל דִּבְרֵי יְמֵי מִי שֶׁהָיָה לְפָנָיו, וְלֹא הֵיאַך נִתְיַחֲסוּ בְּנֵי אָדָם. וְאִלּוּ הָיָה הַפִילוֹסוֹף בְּאֻמָּה שֶׁבָּהּ הָיָה יוֹרֵשׁ מְקֻבָּלוֹת וּמְפֻרְסָמוֹת שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִדְחוֹתָם, הָיָה מִתְעַסֵּק בְּהֶקֵּשָׁיו וּבְמוֹפְתָיו לְבַסֵּס הַחִדּוּשׁ, עִם קָשְׁיוֹ, כַּאֲשֶׁר בִּסֵּס אֵת הַקַּדְמוּת, אֲשֶׁר הִיא יוֹתֵר קָשָׁה לְקַבָּלָה.
סו אָמַר הַכּוּזָרִי: וְכִי יֵשׁ בַּמּוֹפֵת הַכְרָעָה?
סז אָמַר הֶחָבֵר: וּמִי הֵבִיא לָנוּ מוֹפֵת בַּשְּׁאֵלָה הַזֹּאת? חָלִילָה לָאֵל שֶׁתָּבוֹא הַתּוֹרָה בְּמַה שֶּׁדּוֹחֶה מַרְאֵה עֵינַיִם אוֹ מוֹפֵת, אֲבָל תָּבוֹא בְּנִפְלָאוֹת וְשִׁנּוּי הַמִּנְהָגִים, בִּבְרִיאַת עֲצָמִים אוֹ בַּהֲפִיכַת עֶצֶם לְעֶצֶם אַחֵר, לְהוֹרוֹת עַל בּוֹרֵא הָעוֹלָם וִיכָלְתּוֹ לַעֲשׂוֹת מַה שֶּׁיִּרְצֶה בְּעֵת שֶׁיִּרְצֶה. וּשְׁאֵלַת הַקַּדְמוּת וְהַחִדּוּשׁ נֶעֱלָמָה, וּרְאָיוֹת שְׁתֵּי הַטְּעָנוֹת שְׁקוּלוֹת, וְתַכְרִיעַ הַחִדּוּשׁ הַקַּבָּלָה מֵאָדָם וְנֹחַ וּמשֶׁה בַּנְּבוּאָה, אֲשֶׁר הִיא יוֹתֵר נֶאֱמָנָה מִן הַהֶקֵּשׁ. וְאַף אִם יִצְטָרֵך בַּעַל תּוֹרָה לְהַשְׁלִים וּלְהוֹדוֹת בְּהִיּוּלִי קַדְמוֹן וְעוֹלָמוֹת רַבִּים קֹדֶם הָעוֹלָם הַזֶּה, אֵין בָּזֶה פְּגָם בֶּאֱמוּנָתוֹ שֶׁהָעוֹלָם הַזֶּה קַיָּם מִזְּמָן יָדוּעַ וְרִאשׁוֹנֵי הָאֲנָשִׁים בּוֹ אָדָם וְחַוָּה.
___________________________
באספסוף – קבוצה קטנה ומוזנחת מאנשי הודו. במקום שהם – לפי דרגתם ומעלתם. אין לו תכלית – אין סופי, נצחי. הנעזרת על ידי – דבר ה' הנבואי המגלה לנו את נסתרות הבריאה. והגה – התבונן בשכלו. לצייר ההתחלה – לחשוב שלעולם יש התחלה, יש מאין. לצד הקשיו – על פי סברותיו. וכי יש במופת הכרעה – כלומר: האם על דבר שהוכח במופת ראוי לומר שפלוני החכם הכריע לצידו, כלומר: נטה לחשוב שהוא הנכון [הערת הרב שילת]. בשאלה הזאת – האם העולם נברא או קדמון. שתבוא התורה – שתגיד התורה. בהיולי קדמון – שהעולם נוצר מתוך חומר גלם קדמוני. קַיָּם מזמן ידוע – הוא הזמן שהתורה מודיעה על בריאת העולם.
ביאורים
החבר אמנם דחה את הקושייה שקיימת על אודות המסורת היהודית ממקורות אליליים קדומים, אך עדיין נותרת השאלה כיצד יתמודד עם מקורות רציונאליים, מקורות שלכאורה אין חולק על אמיתותם. מלך כוזר מקשה מתוך הידיעות הפילוסופיות שהיו מקובלות בעת העתיקה, למשל, כדברי הפילוסוף אריסטו על כך שהעולם איננו נברא אלא הוא קדום (דעה זו הושמה גם בפיו של הפילוסוף בתחילת המאמר). הרי דבריו של אריסטו הם דברים שכליים ואם כן כיצד ניישב סתירה זו בין המסורת היהודית לדברי אריסטו? כיום, ידוע לנו בוודאות כי דבריו של אריסטו אינם אמת מוחלטת, לכן שאלה זו אינה קשה עבורנו, אך כאן מברר עבורנו ריה"ל עוד עיקרון יסודי וחשוב. כפי שלמדנו גם בסעיפים הקודמים, היסוד שעליו חוזר ריה"ל לאורך כל החיבור הוא שישנו הבדל מהותי בין ידיעות אנושיות לבין התגלות אלוהית. גם החכמה הגדולה ביותר, עדיין איננה חורגת מגדר החכמה. גם החכם הגדול ביותר איננו מגיע למדרגת הנבואה. על כן, אומר ריה"ל, אין להאשים את הפילוסופים בכך שאינם מסכימים למסורת משום שהיא לא הייתה בידם. ממש כשם שלא נאשים את מי שלא נודע לו על כוח המשיכה. חוסר ידיעתו נובע מכך שלא היה מישהו שיעביר לו מידע זה. לכן, גם אם הוא טעה וסבר שישנו כוח אחר שגורם למשיכת החפצים לקרקע, כשם שמקובל היה במדע הקדום, לא נאשים אותו. האם זוהי סיבה לכך שלא נאמין לדבריו? ממשיך להקשות המלך. כאן מסביר החבר שהסיבה להסברם של הפילוסופים נבע מחוסר ידיעה. אך לנו, שיש ידיעה שהועברה במסורת, אין צורך בידיעות מסופקות שכאלה. העיקרון החשוב שאותו מלמד ריה"ל הוא שלא תיתכן סתירה אמיתית בין האמונה לידיעות השכליות שלנו. הסיבה לכך היא שוב – הידיעה הברורה שמקור שניהם הוא אחד. ה' אחד.
הרחבות
1. האם היהדות יכולה להשלים עם הסבר "קדמות העולם"?
וְאַף אִם יִצְטָרֵך בַּעַל תּוֹרָה לְהַשְׁלִים וּלְהוֹדוֹת בְּהִיּוּלִי קַדְמוֹן... אֵין בָּזֶה פְּגָם בֶּאֱמוּנָתוֹ. הרב קוק התייחס ליחסה של היהדות לשאלת קדמות העולם: "הקדמות במובנה האריסטי, בתור חיוב של מושכל ממשכיל, אינה קוצצת כל כך את ענפי המוסר, כמו קדמות החומר הקדום בלא שום התחלה רוחנית חיובית" [שמונה קבצים, קובץ א, תמו].
הרב קוק מסביר שלפי ההסבר השני, יכולה להיות הצדקה לתופעות של רע, שהרי ניתן לומר שתופעות אלו הגיעו מתוך השתלשלות מהחומר הקדום. ואילו להסבר הראשון, כיוון שהכול משתלשל מיסוד רוחני טוב, מציאות רוחנית זאת של טוב מחייבת להגיע לטוב. לפי זה כתב הרב קוק: "והכוזרי שאמר שאין פגם באמונת חומר קדום, ראוי לומר שהוא דוקא אם הוא ברעיון של התחייבות על דרך עילה ועלול מהסיבה הראשונה, שאז אינה מהרסת בזה את החלטת המוסר".
אולם הרב קוק העדיף את גישתו של הרמב"ם השולל מכל וכל את הקדמות: "הבינה החודרת הישראלית נוקבת בזה את התהומות עוד יותר מההרגשה, שיכולה לפעמים מפני הצד החלש שלה לספוג איזה רוח זר. בזה הפרט נתעלתה בינתו הקרה של המורה על שירתו היוקדה של הכוזרי. שהראשון הכיר בריחוקה של החומריות הקדומה בכל גווניה... במקום שההרגשה של הכוזרי לא הגיעה, וחשב לדבר בלתי פוגם באמונה מחשבה של חומר קדום" [שמונה קבצים, קובץ ו, קפח].
שאלות לדיון
לפי דברי החבר טעותם של הפילוסופים נובעת מכך שהם לא ירשו חכמה. לכאורה חכמה היא דבר שנמדד בשכל. איך ייתכן שהיא תהיה תלויה במסורת?
החבר אומר כי התורה לא תסתור את השכל. איך צריך להתייחס למצווה או לדברי חכמים שאיננו מבינים?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
