ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- רביבים
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- פנחס
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
תהילה מלאכי ז"ל
חשיבות עצומה ישנה למניינם של ישראל, ואף שמו השני של חומש במדבר הוא 'חומש הפקודים', על שם המפקדים שנפקדו ישראל בחומש זה. תחילה בפרשת במדבר, בשנה השנית לצאת ישראל ממצרים, ובפעם השנייה בפרשת פינחס, נמנו יוצאי הצבא, העתידים לכבוש את הארץ ולנחול אותה.
לכאורה כאשר סופרים את האנשים, היחיד מאבד את אפיונו הייחודי ומעמדו נפגע. אולם התורה אומרת שכאשר הספירה היא לצורך דבר שבקדושה, כדי להקים את המשכן ולתרום מחצית השקל לקרבנות הציבור, או כדי לכבוש את הארץ ולנחול אותה, אזי הספירה מרוממת את היחיד אל מעלת כלל ישראל. וזהו שנאמר (במדבר כו, ב): "שאו את ראש כל עדת בני ישראל מבן עשרים שנה ומעלה לבית אבותם". כאשר יהודי נספר יחד עם כל עדת ישראל, כמי שממשיך את בית אבותיו, הוא מתעלה ומתנשא ומתקשר אל הנצח, ועל ידי כך הצד הפרטי שלו מבהיק שבעתיים.
הפקידה הראשונה
רביבים (823)
הרב אליעזר מלמד
321 - 40 שנה של קיפאון
322 - זרענו וכספנו ירבה כחול
323 - כלכלה נכונה
טען עוד
הפקידה השנייה בפרשת פינחס
אבל בפקידה השנייה שבפרשת פינחס היתה פחות שמחה, שכן נערכה פקידה זו לאחר שכל דור יוצאי מצרים סיימו למות בעקבות חטאם שלא רצו להיכנס לארץ. ועוד עברו עליהם כמה וכמה פורענויות שהפילו מהם חללים, בחטא העגל, המתאוננים והמתאווים לבשר, מחלוקת קורח וחטא בעל פעור, עד שהיה צריך לבדוק שמא נחסרו במספרם. וזהו שאמרו חכמים: "ויהי אחרי המגפה - כל מקום שנופלים הוזקקו למניין. משל לזאב שנכנס לתוך הצאן, וירד בעל הצאן למנותן מה חסרו. דבר אחר: למה מנה אותם? משל לרועה שמסר לו בעל הבית צאנו במניין, השלים הרועה שמירתו - כשמחזירם צריך למנותם. כשיצאו ישראל ממצרים מסרם למשה במניין... שש מאות אלף, בא (משה) להיפטר מן העולם בערבות מואב - החזירם במניין".
חטאו בפריה ורביה
בזכות הנהגתו של משה רבנו, הרועה הנאמן, שמסר את נפשו על ישראל, נותרו ישראל במדבר ששים ריבוא. אולם עדיין היה במפקד זה עצב. שבזמן שהיו ישראל משועבדים במצרים - פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאוד מאוד, ובמשך מאתים ועשר שנים התרבו משבעים נפש לששים ריבוא גברים יוצאי צבא, וסך כל העם לפחות שלושה מליון. ואילו במשך כל אותם ארבעים שנה, שבהם היו צריכים לגדול לכל הפחות פי שלושה, לא גדלו כלל. וגם אם נפחית את כל המתים במגפות, לא מובן עדיין מדוע לא המשיכו לגדול?
כפי הנראה שני גורמים היו לכך: האחד, שלא השתדלו בפריה ורביה. והשני - מסתבר שבתקופה שקדמה ליציאת מצרים, כשהצרות גברו מאוד, ישראל התרבו פחות עקב גזרות המצרים שרצחו תינוקות וגם הפחתת הילודה מחמת צרות השיעבוד. (ולכן מספרם של אלה שהיו בני פחות מעשרים שנה בעת חטא המרגלים לא היה בטור עולה כמו בדורות הקודמים, שאלמלא כן רק הם, ללא אלה שנולדו במדבר, היו צריכים למנות יותר מששים ריבוא).
מכל מקום דבר אחד ברור: במשך ארבעים שנות המדבר בני ישראל לא התרבו. לכן מתאר המדרש את משה רבנו כרועה שמחזיר את צאנו לפי המספר שקיבל, אבל לא זכה שיתרבה הצאן תחת ידו.
כמה ילדים ילדה כל אישה במצרים
כבר סיפרתי בעבר, שבאחת השנים כשהגענו לפרשת שמות, ביקשתי מהרב יונדב זר לחשב כמה ילדים בממוצע היתה צריכה כל אישה ללדת במצרים כדי לרבות בתקופה זו משבעים נפש לששים ריבוא. לאחר שחישב מעט, חזר ואמר שהשאלה תלויה בגיל הנישואין. כי אם היו רגילים להתחתן בגיל 22, הרי שצריך שלכל אישה יהיו כ-12 ילדים. אבל אם היו רגילים להתחתן בגיל 15, כפי שהיה מקובל בדורות ההם, הרי שמספיק שלכל אישה יהיו שישה ילדים, כאשר הרווח הממוצע ביניהם הוא שלוש שנים.
יש לציין כי בחישוב זה נכללים הילדים הבריאים שהגיעו לחתונה והולידו אף הם שישה ילדים בממוצע. אבל הילדים שמתו כתינוקות ונערים אינם מובאים בחשבון.
גיל הנישואין
בעקבות החישוב הזה נתגלתה לנו עובדה חשובה ומפתיעה, עד כמה משפיע גיל הנישואין על ההתקדמות הדמוגרפית. במילים אחרות, עם הרוצה להגביר את קצב גידול האוכלוסייה, צריך לחתור גם להורדת גיל הנישואין.
גם בהלכה מצינו הדרכה להתחתן עד גיל עשרים (קידושין כט, ב; שו"ע אה"ע א, ג). אמנם למעשה, כיוון שהחיים כיום נעשו מורכבים יותר, ורוב הצעירים אינם בשלים לנישואין לפני גיל עשרים, ההדרכה המקובלת היא לאחר את גיל הנישואין לגיל עשרים עד עשרים וארבע לערך.
החפצים להקים משפחה גדולה
רבים מאיתנו שואפים להקים משפחה גדולה ומפוארת, שכן אין כמעט "מימוש עצמי" גדול יותר מקיום מצוות פרו ורבו בהידור.
כדי להמחיש את השפעת שני הגורמים המרכזיים - גיל הנישואין ומספר הילדים, הכין הרב יונדב זר טבלה. טבלה זו ממחישה באופן כללי את השפעת גיל הנישואין על גידול המשפחה, אבל אינה יכולה לנבא את העתיד, שתלוי בסייעתא דשמיא ובבחירתם של הצאצאים להמשיך בדרכם של ההורים.
למעלה משמונה שנים עברו מאז שפרסמתי טבלה זו בטור זה, ועד היום אנשים מודים על פרסום הטבלה ומספרים שתועלת מרובה צמחה להם ממנה.
הטבלה
בטבלה מצוין מספר הצאצאים שיהיו לזוג בהגיעו לגיל מאה, כאשר בצד הימני מצוין גיל הנישואין הממוצע של בני אותה המשפחה, ובשורה העליונה מצוין מספר הילדים הממוצע של בני אותה המשפחה.
כמובן שגם ההפרש שבין הלידות משפיע. בטבלה שלפניכם, במשפחות בנות חמישה ילדים ומטה - חושב הפרש של שלוש שנים בין ילד לילד, ובמשפחות בנות ששה ילדים ומעלה - חושב הפרש של שנתיים, לכן יש קפיצה במספר הצאצאים בין משפחות בנות חמישה ילדים לשישה.
יישוב הארץ
כמובן שלגידול הדמוגרפי יש חשיבות עצומה לקיום מצוות יישוב הארץ. וכן למדנו, שמפני שהיו ישראל בכניסתם לארץ רק ששים ריבוא, לא יכלו להוריש את כל הארץ, ונשארו בה עממים רבים שהרבו לצער את ישראל (שמות כג, כט). לפיכך ראוי שבין מכלול השיקולים שמעודדים הורים ללדת ילדים ראוי שיעמוד גם השיקול הכלל ישראלי, שכן הייעוד הגדול של ישראל, להביא גאולה לעולם, תלוי גם במספרם של ישראל.
אושר השמור לבעליו לטובתו
שאלה: לפעמים שואלים אותי אנשים שונים למספר ילדיי, ואני מתלבט אם להשיב. יש לנו ברוך ה' הרבה ילדים, ואינני רוצה לגרום צער לשואל, שאולי היה רוצה שגם לו יהיו יותר ילדים, וכשישמע שאנחנו זכינו לכך, יצטער ויקנא.
תשובה: אכן שאלה כזו מעמידה אנשים כמותנו במבוכה. גם לי לא תמיד נוח להשיב. וכשדוחקים בי, אני מציין את המספר אבל מוסיף: "זה לא אני, זו אשתי". ואם ממשיכים לשאול איך אתם מצליחים להסתדר וכו', אני מוסיף: "זה לא אנחנו, זו דרך החיים התורנית. כלומר חלק בזכות אשתי וחלק בזכות דרך החיים שלנו". אין לנו כציבור יותר כוחות מלאחרים, אלא הגישה התורנית היא זו שמעודדת ומפנה את הכוחות באופן יעיל לבניית משפחה גדולה.
מתוך העיתון בשבע
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
