שלום לכבוד הרב התלבטנו בשאלה מסוימת כיון שהיה לנו יותר נח לכתוב בלשון שאלה ותשובה כתבתנו כך רצינו לדעת אם אכן הדברים כך או יש טעות בידינו תודה רבה ומחילה שאלה: אדם שעשה חנוכת בית מפוארת והזמין לשם הרבה רבנים ועשה פרסום ואחרי זה הגיע אדם שטוען שהבית שלו ומה הדין במקרה שהמערער היה בחנוכת הבית ומה הדין אם המערער קבע בעצמו את המזוזה? תשובה: שמעתי שרצו להוכיח מהגמרא בב"ב כט: שעיטרא הוי חזקה הרשב"ם מפרש בשם י"מ שלאלתר הוי חזקה אע"פ שהרשב"ם דחה זאת וגם בשו"ע לא כתב זאת אבל אמרו שבמקום שיש סברא שצריך ודאי למחות כמו בחנוכת בית ולא מיחה הפסיד והמחזיק לא צריך שטר ולענ"ד לא נראה כך ע"פ מה שנכתוב בהמשך קודם כל נוכיח שאפילו אדם מקפיד, למחזיק אין חזקה בלי שטר ע"פ הגמרא בב"ב בדף כט. הגמרא שואלת למה חזקה זה שלוש שנים ועונה הגמרא כי אדם לא מקפיד עד שלוש ויותר מקפיד מקשה הגמרא והרי יש אנשים מקפידים לכן עונה הגמרא כי אדם לא ניזהר בשטרו יותר מ3 שנים משמע שאפילו אנשים שמקפידים, כיון שזה עונה על שאנשים מקפידים ובתורת חיים כתב שאפילו שאדם מקפיד ולכן היה ראוי לקנות ישר המחזיק כיון שיש ריעותא למחזיק לא קונה עד שיראה שטר או עד שלוש שנים ולפי דברי הקצות עוד יותר שכעיקרון לא היה צריך לקנות כלל בלי שטר ורק חז"ל תיקנו שכיון שאדם לא ניזהר בשטרו 3 שנים לכן קונה בלי שטר וכן משמע מדברי הסמ"ע בסימן קמג שכותב שהסיבה שלא קונה שמחזיק בפניו כי יש למחזיק ריעותא של שטר והמערער יכול לטעון איזה טענה למה לא החזיק אבל לכאורה מהגמרא בדף לה: משמע שיש אפשרות לקנות לאלתר אם מרים צינא דפירי בשביל המחזיק וכן נפסק בשו"ע אבל זה אינו ראייה כיון שכתבו הריטב"א והנתיבות כיון שכאן הוא בעצם מודה לו וזה כהודאת בעל דין שהמחזיק לא גזלן לעומת זאת במקרה של חנוכת הבית אין שום מעשה של הודאה יש עוד גמרא בדף נ: שבעל שמחזיק בנכסי אשתו וחפר בורות שיחים ומערות הוי חזקה אז מצאנו מקרה שאע"פ שלא הודה יש חזקה השו"ע לא פסק דין זה עקב שהרמב"ם רי"ף והרא"ש השמיטו זאת כך הביא בבית יוסף ומכאן יש לנו ראיה שאפילו מעשה כזה שוודאי אדם מקפיד אינה חזקה אז כ"ש בנידון דידן אומנם ברמ"א סימן קמט סעיף ט מביא דין זה אבל ע"פ דברי הנתיבות זה יהיה ראיה שבנידון דידן שלא תופס הנתיבות אומר שהרמ"א פסק פה כמו הרמב"ן שצריך חזקה 3 שנים ולא הוי לאלתר ע"כ(ועיין שם בדבריו ובדברי הריטב"א על המקום) א"כ כ"ש במקרה דידן. וגם לרשב"א שסבר שהוי חזקה לאלתר יש הבדל בין אדם שהורסים לו חפץ ששייך לו במקרה כזה נלע"ד שזה מראה סימן בעלות. ועיין עוד בנתיבות שם שהבעלות תופסת רק אם זה מרעה לבעל הבית. בגמרא בדף לו. שתינוק עבד בעריסה יש לו חזקה מיד שאמא לא שוכחת את בנה וכן נפסק בשו"ע סימן קלה ומסביר הקצות הרי יש לו שטר ולמה לא צריך להראות את השטר והרי אמרנו לעיל שיש ריועתא אם לא מראה את השטר כיון שפה זה ראיה גדולה אז נגיד בנידון דידן שזה ראיה חזקה וראיתי שהסביר באיילת השחר שראיה גדולה זה איפה שבלעדי זה לא היה נעשה ונלע"ד שזה סוג של הודאה אם בלעדי לא היה נעשה וגם במקרה של הילד כאן כיון שאמא לא שוכחת זה חלק ממנה לכן אומרים שהיא הביאה ואז זה סוג של הודאה ולכאורה מהמשנה בדף נז. שאף על פי שמכניס תרנוגלים לחצר חבירו צריך חזקת שלוש שנים ופה ברור שכולם מקפידים וכן פסק בשו"ע בסימן קמא סעיף טו ואף ע"פ דברי הסמ"ע שם בדעת הרמב"ם דווקא שייך מחילה אבל אם לא שייך אז לא אמרינן ולא אמרין גם על גוף הקרקע ע"פ הנתיבות סימן קטן כ. לכן נלע"ד שיוצא שלא אמרינן שקנה אלא צריך להראות שטר וגם אם המערער היה בחנוכת הבית זה כמו להחזיק בפניו ושפסק השו"ע שלא הוי חזקה לגבי אם קבע בעצמו מזוזה אולי ניתן לומר שיכול לטעון המערער עשיתי לטובתי כמו שהבאנו בשם הנתיבות או נחשב להודאה ואז לא צריך שטר

שלום וברכה, יישר כח, על הפירוט היפה בשאלתך, שאלת חכם, א.הרישום ברישומי המדינה בימינו בימינו, התחדש נתון חשוב. כיום שלכל בעלות בקרקע, יש רישום ברישומי המדינה, בטבו, אין כל כך משמעות לחזקת ג' שנים בקרקע, או לראיות השונות לכך שאדם מכר קרקעו לשני. עיקר מה שיקבע למי שייכת הקרקע, הוא הרישום המסודר. ב.הדין בציור שאין רישומים מסודרים עתה נדון בשאלתך הנוגעת למדינה בה אין רישומי קרקעות. או לחברה בה כלל לא מתייחסים לחוקי ורישומי המדינה. במקרה בו המערער לא נכח בחנוכת הבית. אכן נראה להשוות הדבר לחזקה רגילה של ג' שנים, שכל עוד לא נשלמו שלושת שנות החזקה, המערער מוציא המחזיק מביתו. במקרה בו המערער נכח בחנוכת הבית, יש מקום גדול לדון שהשתתפות זו של המערער בטכס מפורסם מול אנשי ציבור, היא ראיה גדולה שהמרא קמא מכיר בזה שהמחזיק אינו יושב שם בגזלנות. אמנם לא מצאתי לדבר ראיה מוכרחת, ולכן אני משאיר זאת בספק. נפרט הדבר: ג.חזקה נוצרת רק לאחר ג' שנים הוכחת יפה שגם כשהמערער היה צריך למחות, ולא מיחה, אין למחזיק חזקה עד ג' שנים, כיון שיש לו ריעותא של אחוי שטרך. זהו הדין הבסיסי של חזקת ג' שנים לפי הריטב"א (כט א) וכפי שמתפרש בפשטות ברמב"ן (מב). ד.ישנם מעשים המוכיחים בעלות המחזיק אף ללא ג' שנים. אמנם זה נכון ביחס לצורך למחות מול חזקה של המחזיק. אפילו החזיק בפניו. אך לא נשמע מכך שלא יהיה ראיה, בציור שהמחזיק יעשה פעולת הדגשת בעלות קיצונית יותר מהחזקה בלבד והמערער לא ימחה. ולדוגמא, אם המחזיק יעמיד שלט ענק בשדה שנצפה למרחוק, "פלוני מכר השדה אלי, אלמוני". והמערער הצטרף לטכס הסרת הלוט מהשלט, אפשר שיהיה בזה ראיה. ויתכן שלא ייגרע מקרה זה מדלא ליה צנא דפיריה. גם במקרה זה יש לדון שהוא כאלו הודה שאינה גזולה. ה.דלא ליה צנא דפירי מדין ראיה, ולא הודאת בעל דין. הריטב"א ביחס לדין דלא ליה צנא דפירי כתב "שזה כאליו הודה שאינה גזולה" וכוונתו שזה ראיה הדומה להודאת בע"ד. ולא הודאת בע"ד ממש, שאם כן לא היה המחזיק נזקק לטענה. והריטב"א עצמו כתב שהמחזיק צריך טענה. (בדף מא) וכיון שאין הנדון בדין הודאת בע"ד ממש, אלא בראיה הדומה להודאת בע"ד. שוב, יש לדון גם בנדון שלנו כשהמחזיק עשה חנוכת הבית, האם הוא ראיה טובה שקרקע אינה גזולה בידו. ודומה לדלא ליה צנא דפירי, או שאין לדמותו כי שם המרא קמא עשה פעולה אקטיבית שמבטאת שהקרקע אינה גזולה ביד המחזיק, מה שלא קיים במה שהגיע לחנוכת הבית. יש לדון בדבר, כיון שאין ראיה ברורה מדלא ליה צנא דפירי. והדבר צריך ראיה. ו.חזקה בעבד קטן בעריסה. מדין ראיה לפי קצוה"ח. חזקה בעבד קטן בעריסה. גם ביחס לדין עבד, תינוק בעריסה, שיש לו חזקה מיד כמטלטלין. (דף לו.) אינו מדין הודאת בע"ד ממש, שאם היה כן לא היה צריך המחזיק לטעון טענה (אף לנוקטים שבמטלטלין צריך טענה) וממה שבפשטות דינו ככלל המטלטלין וצריך טענה, אנו למדים שהוא ראיה, ולא דין הודאת בע"ד, וכפי שמורה לשון קצוה"ח שם "ראיה גדולה". ז.הכניס תרנגולים לתך הבית, כדמחזקי אינשי. מה שהבאת מדף נז שיש למכניס תרנגולים חזקה רק לאחר ג' שנים. ראיה לכך שאף שהיה למערער למחות מיד, אינו חזקה עד לאחר ג' שנים. אין ראיה מכאן לציור שהמערער הגיע בעצמו לחנוכת הבית. דין זה הוא דוגמא קלאסית לחזקת ג' שנים, על ידי השתמשות של המחזיק. השתמשות שאמורה לגרום למחאה. ואלו כשהמערער הגיע בעצמו לחנוכת הבית, הראיה נגדו נבנית לא רק מאי מחאה אלא מעשייה חיובית שלו שמורה על כך שהמחזיק אינו גזלן. ח.אין לבעל חזקה בנכסי אשתו מצד הקורבה שלהם. מה שהזכרת ראיה שאף מעשה גדול שצריך למחות בו אינו חזקה, מדף נ ע"ב, ממה שלא פסקו הרי"ף ורמב"ם את דברי רבא שהחופר בורות בנכסי אשתו, הוי חזקה. אלא נקטו כרב יוסף שם, שמיירי באחר. אינו שייך לעניינינו, כיון ששם הסיבה שאין חזקה היא מצד הקרבה בין בעל לאשתו, כך שהיא סומכת עליו שמטפל בנכסיה ואינה מוחה בו. ט.והא אית לי סהדי דאתיאי אימלכי בך היה אפשר להשוות הציור שלנו שהמערער השתתף בחנוכת הבית, לסיפור בדף ל ע"ב, בו המ"ק ייעץ ללוקח לקנות השדה מהגזלן. והגמ' דוחה זאת רק בגלל האמתלא השני נוח והראשון קשה הימנו. אף לרבנן משום שהוא דיבור בעלמא. אך ההשוואה כלל לא מוכרחת, כיון ששם המערער עשה מעשה ייעוץ מפורש שמשדל המחזיק לקנותה שדה. מה שלא קיים באופן כה נחרץ בהשתתפות בחנוכת הבית. י.הספק בהשתתף המערער בחנוכת הבית. למרות שלא מצאנו הוכחה לכך שהשתתפות המערער בחנוכת הבית, בפרסום עם אנשי ציבור, הוא ראיה לכך שהמערער נוקט שהמחזיק אינו יושב בקרקע בגזלנות. מסברא יש מקום לומר שמעשה זה של המערער, עצם ההשתתפות שלו במעמד חנוכת הבית, היא מספיק ראיה, וללא אמתלא טובה, לא יוכל לטעון שהקרקע גזולה אצל המחזיק. אלא שכיון שלא מצאנו לזה מקור, ואין הדבר מוכרח, אני משאיר זאת בספק. בברכה, הרב מרדכי גרוס.