אני מתעניין בהיסטוריה ויצא לי לקרוא בספר של דובנוב שנקרא "תולדות עם עולם". אני מעוניין להמשיך לקרוא בו וכן בספרים של גרץ. כידוע המחברים לא היו דתיים והדברים נכתבו מתוך גישה לא מאמינה ומתוך כך גם נובע יחסם לתורה ולמצוות ולתהליכים ההיסטוריים. האם מותר לקרוא בהם? ברצוני לציין שאני בחור ישיבה עם בסיס אמוני ומתעניין בעיקר בקטעים ההיסטוריים ופחות ביחסם למקרא ולמצוות.

שלום וברכה! השאלה ששאלת היא שאלה רחבה, אבל ננסה להציג את עיקרי הדברים. אקדים עוד, שההיכרות שלי עם הספרים שהזכרת היא שטחית מאד, ולפיכך אתייחס בעיקר לעקרונות הכלליים, ופחות לספרים הספציפיים. מחד, בכמה מקומות מופיע שאין לאדם לעסוק בספרים ודעות המנוגדים לאמונה (עיין למשל ברמב"ם הל' עבודה זרה ב', ג), וזאת מתוך חשש שהאדם יימשך אחרי דעות אלה. יחד עם זה, במקורות רבים אנו מוצאים שגדולי ישראל קראו בספרים שיש בהם דעות כאלה, ואף ציטטו מהם בספריהם והתמודדו איתם. בעניין זה נאמרו נימוקים שונים להיתר, שחלקם עוסקים בהקשרים אחרים ואינם שייכים לענייננו. אולם כמה פוסקים כתבו באופן כללי שמותר ללמוד בדברים כאלה כאשר המגמה היא "להבין ולהורות", דהיינו כאשר המגמה היא לצורך חיובי ולא מתוך רצון ללכת אחרי ההשקפות הזרות. (עיין למשל במאירי סנהדרין צ', א; שו"ת הרדב"ז מכתב יד, חלק ח', סימן קצ"א; שו"ת אגרות משה חלק יו"ד ב, סימן קי"א. ועיין עוד בשו"ת הרשב"א חלק א' סימן תט"ו - שם מטילים אמנם הגבלות מסויימות על לימוד הפילוסופיה היוונית משום הכפירה שבה, אולם מן הדברים עולה בבירור שאין זה איסור מוחלט, אלא תלוי בבשלותו של האדם.) בין הפוסקים ישנם הבדלים משמעותיים בשאלה לאיזה אדם ובאיזה שלב יש מקום להתיר זאת, אולם העיקרון הוא שהאיסור אינו מוחלט, אלא תלוי בהקשר של הלימוד וביכולתו של הלומד להתמודד עם הדעות שהוא פוגש ולהפריד את החיובי מן השלילי. על פי עיקרון זה, יש מקום גם ללמוד היסטוריה של עם ישראל מספרים שיש בהם גם השקפות פסולות. בהקשר שבו אנו עוסקים, נראה שיש צד להקל עוד יותר, כיוון שאין מדובר בספרים שעיקר עיסוקם הוא בתחום האמונה, אלא עיקר עניינם הוא תיאור היסטורי גרידא. לפי התרשמותי מן הספרים שהזכרת (שכאמור, היא שטחית מאד) הם גם אינם שוללים את התנ"ך ומזלזלים בו כמו גישות קיצוניות מסויימות בימינו. עדיין קיימת כמובן הבעיה, שהם מתארים את השתלשלות האירועים באופן שמנוגד לאמונה. יתרה מזו - גם כאשר אין בדברים התנגשות ישירה וגלויה עם האמונה, לא פעם הנחות היסוד של הדברים עשויות להיות מבוססות על כפירה, והקורא עלול שלא לשים לב להנחות הללו, דוקא משום שהן מובלעות ולא נאמרות באופן ישיר. אדם הניגש לקרוא בספרים כאלה צריך לגשת בעיניים של קריאה ביקורתית, ועליו לדעת להפריד בין העובדות הוודאיות לבין ההשערות, ובין התיאור ההיסטורי לבין ההשקפות והפרשנויות שמוסיף הכותב. אם אכן אדם קורא בספרים כאלה, והוא פוגש בהם שאלות שאין הוא מסוגל להתמודד איתן בעצמו, חשוב להתייעץ עם תלמיד חכם שמצוי בעניינים אלה ויכול לתת מענה לשאלות. כמובן, לתלמידי חכמים שונים ישנם דרכי חשיבה שונות, ולפיכך התשובות עשויות להיות שונות מאד זו מזו. משום כך, אם האדם מקבל תשובות שאינן מתאימות לדרך החשיבה שלו ואינן מספקות אותו, חשוב שיחפש מי שייתן לו מענה בסגנון המתאים לו.