בס"ד איך ניתן לדעת האם דבר מסויים חייב בהשבת אבידה או לא? 1. מה נחשב דבר שהבעלים התייאש? 2.מה נחשב פחות משווה פרוטה? ואתן דוגמאות שקרו לי: א. מצאתי ג’ולה ליד בי"ס יסודי לקחתי אותי כי לא היה ברור לי אם חייבת בהשבה או לא. ב. ראיתי מחק באיזשהו חדר על הריצפה - לא לקחתי אלא רק הרמתי ושמתי על אחד השולחנות כי נראה לי דבר פעוט מדי מבעל חיוב השבה. - נהגתי נכון?יש צד של לנהוג מנהג חסידות? לגבי הג’ולה במידה וחייבת בהכרזה - איך לעשות את זה? לתלות דף בגדר של בי"ס : "נמצאה ג’ולה - המאבד מתבקש לתת סימנים 050000000" נראה לי שזה יראה לאנשים כצחוק/תמוה-בקיצור זה יהיה לי פדיחות רציניות. מה עושים?

שלום וברכה: עיין בתשובת האגרות משה מובא בספר השבת אבידה כהלכתה. "שאלה: מה השיעור פרוטה לגבי השבת אבידה אם רוב אנשים אינם מחשיבים סכום זה לטרוח עליו להכריז ולהשיב, והוה כמפקירים אותו. ולכאורה יש דברים שרוב האנשים בזמנינו אין מקפידים עליהם, וגם יש דברים שאנשים של מקומות שונים אין מקפידים עליהם, כמו במקומות של אנשים עשירים. יש דברים שאף אם זה היה חפץ שלו לא היה מטריח בעבורו מפני שאין מחשיב סכום כזה, אבל אם קל לו להגביהו ולהניח בכיסו היה מגביהו, וגם יש דברים שהיה מתבייש לעסוק בו ולהשיבו מפני פחות שוויו. תשובה: א"א לנו לדינא לחלוק, אם החפץ שוה פרוטה, ויש עליו סימן חייב להכריז. ואולי במדינה שלנו השיעור הוא המטבע השניה, והטעם משום דכמעט א"א עוד לקנות דברים במטבע הקטנה, ואף דשייך לקנות דברים בשנים או שלשה, השיעור יהא נקבע במטבע השנייה, וקשה לידע זה בדיוק, ואם זה נחשב לו לאינו לפי כבודו אין הכי נמי יהיה פטור מלהשיב". ע"פ זה נראה לי שחיוב השבה כאן בארץ הוא מחצי שקל כיוון שבעשר אגורות אין מה לקנות. ומה שכתב בסוף שאם זה לא לפי כבודו פטור נראה שהסכים לשואל שאף דבר שמתביש לעסוק בו להשיבו נחשב לאינו לפי כבודו. לגבי שאלותיך, בגולה אין סימן, ולכן אין מה להכריז עליה. יש מקום לדון שזו אבידה של קטן שאין בו יאוש, אך נראה שרוב החפצים כיום אין ההורים מקנים לילדיהם אלא נותנים להם רשות שימוש וכיוון שההורים נתנו לילדיהם להסתובב עם החפץ הרי זה אבידה מדעת (ב"ב פז:) ומתיאשים מזה באם יאבד. לגבי המחק נהגת כשורה, נראה לדון מקרה זה כספק הינוח שהבעלים של המחק יחזור לקחת אותו מהיכן שהניח, ואם לא ימצא על השולחן יחפש תחתיו. בברכה: הרב משה מאיר אבינר.