שלום לרב, סיפרו לי סוד, וקשה לי לשמור אותו האם מותר לי לספרו כאשר אני לא בטוח שגלוי הסוד מזיק?

תשובה מובא במשלי: 'הולך רכיל מגלה סוד ונאמן רוח מכסה דבר' והסביר המלבי"ם: מי שהולך רגיל טבעו לגלות סוד , והסוד הוא כפיקדון שחברו הפקיד אצלו, כפי שאסור למעול בפיקדון כך אסור למעול בחברו שהפקיד אצלו סוד. ולא רק בין חברים אלא גם בבית הדין שיושבים דיינים לדון, אסור לדיין לגלות מהדיונים בבית הדין ולומר אני מזכה אבל אני בדעת מיעוט מול חברי הדיינים. והסביר השערי תשובה בגילוי סוד אדם פוגע בצנעת הפרט. ויש בכך איסור של 'בל יאמר' ונלמד מדבר ה' אל משה 'מאהל מועד לאמור' אמור את הדברים לאחר נתינת רשות. ולכן חל איסור גילוי סוד כאשר יש בכך נזק ממוני או גו גופני או אפילו מפחיד את האדם שגילו את סודו, האיסור הוא מהתורה וכאשר אין נזק כלל בגילוי הסוד האיסור הוא מדרבנן. ולכן אסור לגלות אף שהתגלה במקרה וכן אסור לגלות סודם של נפטרים. ישנם יוצאים מהכלל, שמותר ואף מצווה לגלות, לדוגמא: א. רופא היודע שיש למאן דהו העומד להינשא מחלה סופנית מצווה לגלות את הדבר לכלה המיועדת, 'משום לא תעמוד על דם רעך' כאשר רואים שטומנים לה פח צריך להזהירה. וסיבה נוספת 'לפני עוור לא תיתן מכשול'. ב. חייב למסור על מחלה כאשר החולה נוהג למרות היותו חולה אפילפסיה. ג. עובד במאפיה שיש למאפיה סודות מקצועיים מותר לו לגלות לאשתו על השיטות באפיה, אבל אם נאמר לו לשמור את סודות המקצוע גם לאשתו אסור לגלות. ד. כאשר דיין נשאל לסיבת גירושיו של מאן דהו על מנת להינשא עמו נישואים שניים, אסור לדיין לגלות את סיבת גירושיו, אבל מותר לו לומר לכלה המיועדת 'אני לא מייעץ לך להתחתן איתו' ה. אדם המצווה לא להדפיס את כתביו ונפטר, אם יש בספריו תועלת מותר כדין תרומה שאסור לאבדה. ו. רישום פרוטקול בבית הדין למרות שהקלדנית שומעת את הדברים כיוון שאין ברירה מותר. אחרית דבר: כתוב בספר קדמונים שהמגלה סוד של הזולת מבלי רשות מתגלגל לעולם שהוא אילם. מקורות: סנהדרין לא,א יומא ד,ב. שערי תשובה ג,רכה. שמירת הלשון פרק ה' וחוט השני שם. צי"א יג,פא. חלקת יעקב עט.