-למה הכוונה שחז"ל אומרים שהארץ הייתה של 400 פרסה על 400 פרסה (לגבי המרגלים שתרו את הארץ) והרי במציאות גבולות הארץ קטנים יותר (לגבי שמיטה וכד’)? - למה צריך להפריש מעשרות גם היום אם אין בית מקדש והלויים לא עובדים בו וצריכים לקבל מעשרות "חלף עבודתם באוהל מועד" (פרשת קורח)?

לשואל שלום, בשאלה אודות דברי חז"ל על גבולות ארץ ישראל (ת' פרסה על ת' פרסה) נבוכו רבים מן העוסקים בסוגיות אלו מן הראשונים ועד האחרונים והציעו מספר הסברים. אמנה חלק מהם: א. בעל "חסד לאברהם" (ג, ג) כתב: "ודע ששיעור ארץ ישראל מהלך ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה, ועכשיו לא נשארה אלא מאה על מאה שהוא חצי חלק שמיני, וכל מקום דשן ושמן נקמט ונתקבץ" (ראה שאילת יעב"ץ תשובה קכז). ב. בעל ה"כפתור ופרח" (פרק יא עמ' מו) כתב: ואם תדקדק במה שיש מהר ההר עד נחל מצרים נמצא היום ד' מאות פרסה, אלא הפרסה משני מילין". כלומר פרסה רגילה היא אמנם ארבעה מילין, אך מקובל היה שישנה גם פרסה של שני מילין (וזה מתאים לשיטתו בגבול הר ההר ונחל מצרים. עיין שם). ג. בעל "תבואות הארץ" (פרק א עמ' נד) כתב: "ולפי דעתי לשון ת' פרסה על ת' פרסה אינו מדוקדק כי אם לשון בעלמא שדרכם לומר כן כמו במצרים (פסחים צד ע"א)... והוי יודע שכל כוונתי לפרש דברי חז"ל על פי האמת והמציאות, להראות העמים והשרים כי כנים דברי חז"ל, ואין בהם דברים שאין מובנים על פי המציאות". לגבי תרומות ומעשרות, מצוה זו מתחלקת לשני חלקים: החלק הראשון הוא הפרשת התרומות והמעשרות 'קריאת שם' והחלק השני הוא נתינתם בפועל. היום איננו נותנים בפועל כדי שלא יכשלו זרים באכילת הפירות הקדושים, וכן כדי שהכהנים-לויים לא יכשלו באכילת הפירות שלא בטהרה. מלבד הדאגה למשרתי ה' הכהנים העוסקים תמיד במלאכת שמים, מטעמי המצוה הוא שיזכור האדם את בוראו על כל הברכה שברכו (ראה ספר החינוך מצוה תקז). בברכה נאמנה