האם מותר להשתמש בהושענא רבא בערבות משומשות לחיבוט ערבות?

לשואל, שלום! אם הערבה שימשה למצוות לולב, מן הדין מותר להוציא אותה מהלולב ולהשתמש בה למצוות ערבה (משנה ברורה סי' תרסד ס"ק כא: "פשיטא"), אך יש מחמירים בזה, על פי שיטת המאירי (סוכה מד ע"ב) שהערבה הוקצתה למצוות לולב בלבד ואין לעשות בה מצווה אחרת. אם הערבה שימשה למצוות ערבה ונחבטה בקרקע, בעת הצורך מותר לעשות בה שימוש חוזר, אבל לכתחילה יש להעדיף ערבה חדשה, בפרט אם היא נראית חבוטה וחסרת עלים. הרחבה: בשאלה של שימוש חוזר בערבה שנחבטה דנו כמה פוסקים, יש שהתירו בפשטות (שבט הלוי ח"ב סי' נח), ויש שאסרו (זקן אהרן ח"א סי' ל). הסברה הפשוטה היא שהדבר מותר, כשם שניתן לתקוע באותו שופר פעמים רבות או ליטול את אותו לולב פעמים רבות ועל ידי אנשים שונים (חוץ מהיום הראשון, בגלל הבעלות עליו). אם כן, גם מצוות הערבה אינה שונה לכאורה. אך יש אוסרים, משני טעמים: האחד, שלדעתם מצוות הערבה היא דין בחפצא ולא רק חובת הגברא, כלומר, המצווה היא לעשות מעשה בחפץ המסוים (כמו המצווה להקריב קרבן, או לבער חמץ, וכדומה), ומכיוון שנעשתה מצוותו - אין מקום לפעם נוספת (זקן אהרן, שם). על כך יש להעיר, שכנראה הבסיס לסברה זו הוא העובדה שהחבטה מקלקלת את הערבה ומכאן שזוהי מצווה של כילוי מסוים, כמו קרבן וחמץ. אך לפי שיטת הרבה ראשונים מצוות הערבה איננה בחביטה על הקרקע אלא נענוע גרידא כמו נטילת לולב (עיין טור סימן תרסד ורמ"א שם סעיף ד). לפי זה, אין סיבה לראות כאן 'חובת חפצא'. טעם אחר לשלול את קיום המצווה פעמיים באותה ערבה, שיש בכך ביזוי מצווה להשתמש בערבה שצורתה הושחתה ובפרט אם נזרקה (עיין ברבבות אפרים ח"א סי' תכט,ב). מכל מקום, בשעת הצורך נראה פשוט שהלכה כמתירים, ומן הדין אפילו ענף אחד עם עלה אחד כשר למצווה (שו"ע שם ס"ד).