בחסדי ה’ יתברך המ"ב בסימן קעד ס"ז סוף סקל"ט הביא את החיי אדם שכתב לברך על הקפה בסוף הסעודה וכתב שדבריו אינם מוכרחים ולכן נכון לברך על הסוכר. מלימודי את כל הסימן נראה שהעיקרון העולה שאם המשקין באים מחמת הסעודה אין לברך עליהם, לעומת זאת אם לא באים מחמת הסעודה יש לברך עליהם. האם משפחה שבאופן קבוע שותה תה לאחר הסעודה בתור קינוח סעודה ולא כחלק מהסעודה, ובנוסף עם התה באים עוד דברי קינוח, לכאורה ע"פ העיקרון הזה יצטרכו לברך, ודברי המ"ב הם כאשר התה הוא חלק מהסעודה ולא לאחר הסעודה. אם המסקנה נכונה, האם נכון להחמיר ואם קיים עוד דבר אכילה בזמן הקינוח שברכתו שהכל כגון שוקולד נכון יהיה לברך על השוקולד ולכוון לפתור את הקפה ורק כאשר אין שוקולד יברך על הקפה? תודה רבה

שאלת חכם חצי תשובה, על קפה ותה לא מברכים בתוך הסעודה ולו רק בגלל ספק. ולכן בימי החול עדיף: א. או שישתה תה לאחר ברכת המזון .(בשבת ברכת הגפן פוטר שהכול של תה) ב. או שיברך על שוקולד שהכול ויפטור את הקפה והתה. ואם בכול אופן שותה טרם ברכת המזון לא יברך.