שמעתי שהגמרא אומרת שיש חובה לקרוע על גדול בישראל שנפטר, גם אם הוא לא רבו המובהק, וגם אם הוא לא נוכח בזמן יציאת נשמה. אולם בפועל ראיתי שגם כשנפטר הרב אליהו זצ"ל וגם כשנפטר הרב עובדיה לא נהגו האנשים לקרוע. האם כולם נוהגים שלא כשורה, או שהגמרא לא נפסקה להלכה? בשורות טובות

בהלכה מוזכר כמה סוגי קריעות שאינם נוהגים: על נכד בפני הבן (שמ,ד) על אדם כשר. על אדם בשעת יציאת נשמה . על תלמידי חכמים. להלכה נוהגים: על רב שלמד רוב חוכמתו הימנו (שם ח, גשר החיים ד ,ה. ילקו"י ט,טו) והוסיף גשה"ח שם כ"ש על גדולי הדור ואצלו זו שמועה רעה מברך דיין האמת בשם ומלכות ויקיים מצוות קריעה. הדברים מדברים בעד עצמם לקרוע על גדולי ישראל המוזכרים. אך ההחלטה היא אישית.