1. א. מה לגבי מקום שמצויים שם הרבה כלבים וחתולים ויש צואה מסביב, האם צריך לנקות את הנעל (אם לא בטוח שדרכתי על צואה). האם זה רק בצואה ממש? מה לגבי לכלוך של צואה ישנה? ב. ראיתי בערוך השולחן ובכף החיים שיש ליזהר כשיוצאים מבית הכסא ומקומות שאינם נקיים לקנח היטב מנעליו קודם כניסתם לבהכ״נ להתפלל. וכן האשל אברהם מבוטאטש כותב להחמיר גם במי רגליים. אמנם, כף החיים כותב שלא צריך. האם אשכנזי צריך להחמיר כדעת האשל אברהם? אם כן, איך לקנח את הנעל- בניגוב בעלמא, בהליכה, בהרטבה? נדמה לי שראיתי חילוק בין המנעלים לבין בגדיו, שמנעלים יותר חמורים. סליחה ותודה.

א.החשש לצואה הוא ספק ספיקא - ספק דרך או לא דרך ספק נוסף שמא נתנקה בדרך לבית הכנסת (פסק"ת עו, הערה 20). חתול בחזקת שאינו מטיל צואתו ברחוב העיר, (פסק"ת עו,י). כיום רחובות העיר בזמנינו בחזקת שאין בהם צואת אדם (שם). לסיכום: כשיש ריח וחשש ממשי צריך לנקות נעליו. ב. ערוה"ש עו, ב וכן כה"ח שם יב - מדברים על שירותים עם צואה על הארץ שלא כמו בזמנינו. אשל אברהם מדבר על שלולית מי רגלים בלבד - לא שייך בזמנינו. גם בשירותי בית הכנסת/ישיבה, עד ההגעה לתוך בית הכנסת לא נשארים מי רגלים.