1) לפני כחודש עבדתי באיזה מקום לשבוע ואז עזבתי. כשהתחלתי לעבוד לא אמרו לי כמה משלמים לשעה אך מכל מיני סיבות חשבתי שמינימום כ-20.70 בסוף שילמו לי 24 לשעה. האם אני צריך לעשות בירור לגבי זה כדי שלא יהיה גזל? אף אחד ממי שהעסיק אותי לא אמר לי כמה שכר שעה. אני מניח שכשהם הכינו לי את התלוש הם ידעו שמדובר בי וכו’ - האם זה תקין? הרי הם מעבירים את הערך שעה בידיעה שזה מתאים לי ולכל אדם אחר ערך שעה אחר. 2) לפני כשנה וחצי, כשהייתי חייל, שלחו אותי עם רכב של המשטרה להביא משהו למחלקה. במהלך הנסיעה מישהו נכנס בי שלא באשמתי. עכשיו אני נקרא להעיד בבית משפט השלום בת"א, האם מותר? אין לי ברירה אני היחיד שנהג ברכב בתאונה ואני מייצג את המדינה. אמרו לי שעל העדות הזו אני אקבל כמה שקלים וכו’, האם יהיה מותר לי לקבל אותם? אני חושב שהכסף הוא מהמדינה אך אולי יקחו אותם מהצד השני במידה ונזכה.

שלום רב! 1.המעסיקים שלך קובעים כמה כסף לשלם לך. וגם אם חשבת שתקבל סכום שונה כל עוד לא שינו לרעתך - כלומר, פחות משכר מינימום או ממה שסיכמו איתך בתחילת העבודה אין זה גזל. וזהו הסכום שכנראה הם חשבו לשלם לך ולכן אינך צריך לעשות אף בירור כיוון שכנראה אתה טעית בחישוב, אתה לא מתחייב בזה שהחלטת מראש לקבל שכר פחות ממה שנתנו לך. מקורות: הגמ' בב"ב פח. מביאה סיפור שאדם שגמר בדעתו לקנות ירק מחברו חייב מיד במעשר שהרי הוא קנאו. אמנם לא מצד הדין אלא מצד ירא שמים שמקיים בעצמו "דובר אמת בלבבו". ואע"פ שמפשט לשון הגמ' משמע שזה דין במעשר בלבד שהרי כתוב שם "להחזירו א"א שכבר נתחייב במעשר ", משמע שרק החיוב מעשר מונע ממנו להחזיר החפץ למוכר אבל אין איסור להחזיר מצד הקנין שחל בגמירות דעת שלו וכן משמע ברמב"ם הל' מעשר פרק ה' הלכה א', שאין איסור להחזיר למוכר מדיני קנין אלא מדין מעשר. מ"מ הראשונים (תוס', ,רמב"ן, ריטב"א וכן נושאי כלים על הרמב"ם- לח"מ וכס"מ) הבינו שא"א להחזיר אלא ברשות הבעלים. לכן רואים שיש קנין לירא שמים על פי גמירות דעת.ואולי ניתן לומר גם כאן שירא שמים מחויב לעמוד במה שגמר בדעתו לעבוד במשכורת הנמוכה אא"כ המעסיק מוחל לו על כך.אבל אחרי העיון לא נראה לומר כן מ-2 סיבות: א. הרמב"ן כותב שהדין של ירא שמים נאמר רק כאשר 2 הצדדים גומרים בדעתם כך. אבל אם רק צד אחד גומר בדעתו, אינו חייב. והרי בנידון דידן המעסיק חשב מראש לשלם לו יותר, ולכן אין גמירות דעת העובד מחייב אותו. ב. ה"יד רמ"ה" כתב שרק ירא שמיים שתמיד נוהג על פי גמירות דעת יש בגמירות דעת שלו קבלה לקנות וזה מחייב. אבל סתם אדם "אפילו שגמר בליבו לקנות כיוון שלא אמר כך בפירוש לאו אדעתיה שכך לקחו". ויוצא שמי שאינו נוהג כך תמיד אף על פי שגמר בליבו אינו מחייב ואפילו לפנים משורת הדין. הרב ברוך פז 2. מותר לך להעיד בבית המשפט על פרטי התאונה וכן הינך יכול לקבל את התשלום אשר ניתן לך מהמדינה כיוון שהוא לצורך כיסוי הוצאות ואיננו תשלום על עצם העדות. מקורות: דין גמור הוא שאסור לדון בפני דיינים גויים.כך לומדת הגמ' בגיטין דף פ"ח: מהפסוק "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" - ולא לפני עכו"ם. וכן שפסק השו"ע בחושן משפט סימן כ"ו סעיף א':" אסור לדון בפני דייני עובדי כוכבים ובערכאות שלהם... וכל הבא לידון בפניהם, הרי זה רשע, וכאילו חרף וגדף והרים יד בתורת מרע"ה..." כיום בתי המשפט הינם מוחזקים כערכאות של עכו"ם כיוון שאינם דנים על פי דין תורה, אע"פ שהדיינים הם יהודים. כיוון שכך מעיקר הדין אסור לדון בבתי המשפט, אך ישנם מקרים שמותר לדון כמו שכתבו הפוסקים בסימן כ"ו. בסעיף ב' בשו"ע פוסק שאם אין ברירה ובעל דינו אינו רוצה ללכת לדין תורה או שהוא אלים- מותר לתבוע אותו בבית משפט של עכו"ם כדי להציל את ממונו. מקור דין זה הוא בגמ' ב"ק דף צ"ב: "קרית לחברך ולא ענייך רמי גודא ושדי עילוויה". וכתב הרא"ש בסימן י"ז: "כאן פסק רב פלטאי ראובן שיש לו תביעה על שמעון ומסרב לבוא עימו לדין שרשאי להביאו לערכאות של נכרים כדי להוציא את שלו מתחת ידו". אמנם נחלקו הפוסקים האם צריך ליטול רשות במקרה זה מבית הדין כדי לתובעו בערכאות. דעת השו"ע והרמ"א שאין לפנות לערכאות אלא לאחר קבלת רשות מבי"ד, וכן דעת עוד אחרונים.אך יש שכתבו שכאשר ברור הדבר שהנתבע לא יבוא לבי"ד מותר להזמינו לערכאות ללא קבלת רשות בי"ד. אמנם כיום המנהג שלא לפנות לערכאות ללא היתר מפורש מבי"ד. והוסיף הרמ"א שיש רשות לבי"ד ללכת במקרה זה לפני בית המשפט ולהעיד שזה חייב לזה.האחרונים נחלקו האם דוקא לבי"ד או לת"ח מותר ללכת להעיד בערכאות ולא לשאר ישראל מפני תיקון העולם שאם נתיר להם להעיד ילמדו גם הם ויבואו לפניהם לדין גם במקום שאסור,או שמא במקרה כזה מותר לכל איש ישראל לבוא ולהעיד. בפתחי תשובה ס"ק כתב להכריע שכל אחד יכול לבוא ולהעיד. מחלוקת נוספת בין הפוסקים היא האם אמרינן דינא דמלכותא דינא בבתי משפט בא"י כאשר הם נגד דיני תורה. והאם דינא דמלכותא דינא נאמר רק לגבי מיסים וארנונה שהמלך מטיל או לגבי כל דבר שמחליטה המלכות. ר' יונה סובר בחידושיו במסכת ב"ב דף נ"ה. שבכל דבר אמרינן דינא דמלכותא דינא ונראה מדבריו שבמשפט מול מדינת ישראל כאשר המדינה כופה אותו לדון בערכאות, פקע זכותו של ישראל לדון בדיני תורה וחייב להופיע בבית משפט.וא"כ יהיה מותר ג"כ להעיד שם . אמנם יש ראשונים שסוברים שאין למלך זכות וסמכות לקבוע חוקים חדשים שאינם קשורים למיסים וקרקעות וא"כ לא חל על החוקים של מדינת ישראל דינא דמלכותא דינא שהרי המלכות אינו מוסמך לקבוע חוקים אלו.וכך פסק המחבר בסימן סח' סעיף א. וא"כ אין היתר להעיד בבית משפט גם כאשר המדינה תובעת ומחייבת להעיד . אומנם הרמ"א שם פסק כרבינו יונה, וכן פסק ג"כ הרמ"א בסימן שס"ט סעיף ח'. לכן נראה לומר לדינא בנידון דידן שכשיש כבר תביעה של מדינת ישראל אשר לא מכירה בבתי הדין של ממונות, ואם לא יגיע להעיד החוק הוא שישיתו עליו קנס שיוחזר רק אם יגיע להעיד וכן גם יושם במעצר. ולכן לא גרע דינו מדין נתבע שלא רוצה לילך לבי"ד ואז אפשר לתובעו לכתחילה בערכאות כדי להציל את ממונו וגם כאן יש לו ממון עצמו שצריך להציל.לכן אפשר ללכת ולהעיד בבית המשפט,וכן אפשר לצרף דעת הרמ"א שיש כאן דינא דמלכותא דינא. ובפרט שהאיסור להעיד בערכאות הוא איסור יותר קל מלתבוע בערכאות, שהינו רק מסייע לעוברי עבירה כמש"כ בתשובת הרמ"א סימן נ"ב, מובא ברע"א סימן כ"ח ס"ק ו' – שזה רק איסור דרבנן שעד יעיד בדין כאשר ישראל תבע חברו ישראל בערכאות שלא כדין. כיוון שאין בעדות לתובע משום "לא תשים" כיוון שהוא רק מעיד וגם לפני עיוור אין כאן משום שהתובע גם בלעדיו עשה איסור. לגבי החשש שמא יוציאו מן הנתבע על פיו בלבד כאשר הוא רק עד אחד, נראה לסמוך על הרא"ש מובא בסמ"ע כ"ח, שבמקום הפסד מותר להעיד אע"פ שיודע שיסמכו עליו כמו שניים. ואע"פ שש"ך הביא שם יש"ש שחלק ואסר, וכתב שיש ט"ס ברא"ש, נראה בנידון דידן שאפשר לסמוך על הרא"ש ולצרף לו שיטת הרמ"א שחל על הפסיקה דינא דמלכותא, ולכן אין בו איסור גזל כלל שהפקר בי"ד הפקר כמש"כ רבינו יונה הנ"ל. לגבי קבלת התשלום על העדות - מבירור שעשיתי עלה שהמדינה שמשלמת על כל עדות שהיא מזמנת כתשלום על הפסד יום עבודה,נסיעות וכד'. לכן אין שום חשש גזל בתשלום זה ואין זה תשלום שמשלמים לו שכר על זה שבא להעיד ולכן מותר לקבלו. הרב חגי לרר