אנו גרים במקום מבודד בו אין אפשרות לקיים אלא מניין אחד. הקהילה מורכבת הן מיוצאי אשכנז הן מיוצאי עדות מזרח. האם הרוב יכול להכריע בשאלה מתי לקיים את מניין תפילת מנחה בשבת ולקבוע רק תפילת מנחה גדולה כשחלק מהציבור הוא מחויב לכאורה לפסק מרן שולחן ערוך שנראה מדבריו שתפלת מנחה גדולה היא רק בדיעבד?

ככלל יש ללכת אחר הרוב, ובמיוחד כאשר יש חשש שאם לא ילכו אחר הרוב המניין יתבטל. בנוסף לכך אין הבדל בזה בין אשכנזים לספרדים, לכולם עדיף להתפלל מנחה קטנה ובשעת הצורך אפשר להתפלל מנחה גדולה (שו"ע רלג א, מ"ב רלג, א). למשל כאשר אוכלים ארוחת צהרים אחר שהגיע זמן מנחה גדולה, עדיף להתפלל לפני כן מנחה (עיין ביחוה דעת ד, יט). וכמובן שכך יש לנהוג במקומכם כאשר יש חשש שהמניין לא יתקיים בזמן אחר או גם כאשר כך נוח יותר לרוב האנשים.