מדוע מברכים ש"ציוונו" בהדלקת נרות חנוכה, אם זה לא כתוב בתורה?

חז"ל שאלו שאלה זאת במסכת שבת בדף כג: "היכן ציוונו?", והרמב"ם מסביר זאת בהלכות ברכות בפרק י"א. לדבריו יש חיוב על כלל ישראל להשמע למה שהסנהדרין הגדולה מתקנת, גוזרת או מפרשת על כלל ישראל. לפי דבריו הכוונה היא "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לשמוע לדברי הסנהדרין והחכמים שאמרו להדליק נר חנוכה". כלומר: זה לא שהתורה ציוותה על נר חנוכה אלא שהתורה ציוותה לשמוע לכל אשר יצוונו. את הציווי "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך", שנאמר לגבי זקן ממרא, הרמב"ם מבין שלא נאמר רק על הדברים שבכתב אלא על כל הגזירות והתקנות שתיקנו חז"ל במשך הדורות, שהם מקבלים את הגיבוי של "לא תסור... ועשית ככל אשר יורוך".