1. בקשר למצוה של יהרג ובל יעבור. מה הגדר של עבודה זרה בדיוק? ומה הגדר של עריות בדיוק, גם על נגיעה? 2. האם במקרה שאומרים ליהודי לעשות דבר שהוא לא אחד מן השלושה האלה של יהרג ובל יעבור, האם היהודי מחיוב לעשות זאת ולהציל את נפשו, ואם הוא מחליט בכל זאת לא לעבור? 3. האם יש עוד מקרים של יהרג ובל יעבור? מה אם אומרים לאדם להחטיא מישהו אחר או שיהרגו אותו? 4. מה הדין במקרה שאומרים לו לחטוא או שמישהו אחר יהרג? אומרים לו לחטוא עם אחותו ולא אחותו תיהרג או יהודים אחרים יהרגו. הוא צריך לשאת באחריות שהם ימותו?

1. גדר עבודה זרה הוא לא רק ממש לעבוד עבודה זרה אלא גם "אביזרייהו". גדר אביזרייהו הם כל האיסורים שנאסרו כריחוק לדין עבודה זרה. לכן מצאנו בגמ' שגם להתרפאות מעצי אשירה אסור ויהרג ואל יעבור. אולם נחלקו הראשונים האם יש לאסור מצד מה שהאיסור הוא בנושא עבודה זרה או מצד מה שיש חשש שיבוא להימשך ולעבוד עבודה זרה וזה רק במקום שנהנה מן האיסור. גם לגבי גילוי עריות נחלקו האם על כל איסור יש לההרג ולא לעבור או רק על על איסור שכתוצאה ממנו יבוא לגילוי עריות ממש. הגדר של עריות זה אישה שאסורה על האדם באיסור מהתורה, כגון: אשת איש. לגבי פנויה אין הנגיעה בה מוגדרת כגילוי עריות. אולם מכיון שהיום נשים פנויות נידות נחשבות כחייבי כרת. אולם לגבי נגיעה בנידה מצאנו מחלוקת בנוגע לאישה חולה והיא נידה האם הבעל שלה יכול ליגוע בה במקום פיקוח נפש. [יו"ד ס' קצ"ה] . אולם שם למסקנה נראה שלדעת רוב הפוסקים נידה לא מוגדרת כעריות לענין יהרג ואל יעבור. [ע' ע"כ ביביע אומר ח"ו, יו"ד ס' ט"ו, אות ג'] . בכל אופן בנוגע לנגיעה בפנויה גם כשאינה פנויה מצאנו בגמ' שלגבי נגיעה כנגד רצון האישה יהרג ואל יעבור וזאת משום שחכמים ראו בכך פירצה עצומה ושלא יהיו בנות ישראל פרוצות בעריות. ויש שאסרו גם בנגיעה שהוא מרצונה של האישה משום שיש בכך הנאה והיא עלולה להביא לגוף האיסור. בכל אופן, ההקפדה על איסור נגיעה לא תלוי בכך שיאמר על כך יהרג ואל יעבור. הדיון בענין זה רק מעיד את החומרה שיש בהיתרים בעניני עריות שהם יכולים להגיע עד כדי כך שנאמר יהרג ואל יעבור. 2. כשכופים על ישראל לעבור על עבירה שאינה מג' עבירות חמורות אזי יעבור ואל יהרג. אולם זאת רק במקום שאין גזירה כללית שגזרו על כל היהודים לעבור על התורה. במקום שנאמר יעבור ואל יהרג לפי הרמב"ם אסור לו לההרג ולא לעבור. אולם יש ראשונים שחלקו וסברו שיכול למסור עצמו גם על שאר עבירות. בכל אופן, במקום שמדובר על גדול הדור נראה שגם הרמב"ם יודה שניתן למסור את הנפש אפילו במקום שלא חייב למסור את נפשו. 3. כפי שהזכרנו, בשעת גזירה אומרים יהרג ואל יעבור. אם אומרים לאדם להחטיא מישהו אחר אם זה לא בג' עבירות חמורות יעבור ולא יהרג. 4. גם במקום שאם לא יעבור יהרגו אחרים לא יכול לעבור על אחת מג' העבירות החמורות.