ראיתי שהנוצרים טוענים שהכתוב בירמיהו ל"א מפסוק ל’ ואילך מדבר על ברית חדשה וכן בישעיהו נ"ג שהמשיח ימות עבור חטאי העם ולכן חטאיהם יכופרו. האם זה נכון? כיצד יש להסביר את הפסוקים ולהוכיח לנוצרים שלא מדובר בשום דבר שהם טוענים?

הפסוקים הללו בירמיהו אומנם מדברים על הברית החדשה , אך אין זו הברית שהנוצרים מדברים עליה. והמשך יוכיח, שהרי מדובר שם על ברית חדשה ותורה חדשה שתכתב על לוח לבנו, כלומר תהפוך להיות מעין טבע שני שלנו, שמכוחו נוסף לדבוק בה' אלוקינו, ולא נפר את בריתו איתנו על ידי החטאים והעוונות. ודבר זה לא התקיים על יד אותו האיש. להפך, מאז הפיץ את תורתו החדשה התרחק העולם מן הצדק והמוסר ומן האל. הברית החדשה עליה מדבר הנביא אינה תורה אחרת, אלא קישור אחר אל אותה תורה ממש. אם קודם הייתה התורה רחוקה מאיתנו ויכולנו לעבור על מצוותיה ולהפר את הברית עם נותן התורה, הרי שבברית החדשה התורה תחקק על לוח לבנו ואנו נעבוד את ה' מתוך תשוקה פנימית ורצון להדבק בבוראנו. (ועיין בדברי הרד"ק שם). אולם זהו פרט קטן. הויכוח האמיתי עם הנוצרים אינו על פירוש פסוק זה או אחר, אלא על עיקר השקפתם, כאילו האל עזב את עמו ישראל בגלל חטאיהם ובחר בהם, בנוצרים, במקומנו. השקפת הבל זו זרה לתנ"ך כולו. התנ"ך מכיר רק עם אחד נבחר: עם ישראל. אי אפשר לקחת פסוק אחד או שניים ולפרש אותם הפוך מן התנ"ך כולו. להפך, מטרתינו צריכה להיות, להתאים את הפסוקים אל המסר העולה מכללות התנ"ך: שרק אותנו יודע ה', ורק בנו הוא חפץ להיות לו לעם נבחר. היעודים שהתנ"ך מייעד לעם ישראל, כמו גם העונשים והקללות הבאות עלינו יותר מכל העמים מלמדים על בחירתנו שאינה פוסקת לעולם. עם זאת יש לומר, שלא כדאי לעסוק הרבה בדברים הללו. ברוך ה' שאין אנו צריכים עוד להתווכח עם הנוצרים ולהתחשב בדעתם בעבודת ה' שלנו. מוטב להשאיר את דעות ההבל שלהם, להם, ובמקום לעסוק בויכוח איתם להתרכז בלימוד האמונה שלנו, בעזרת הספרים שחיבור לנו גדולי ישראל שבכל הדורות. מוטב לבנות את עולם האמונה שלנו מתוך הדרכת רבותינו הגדולים ולא על ידי ויכחים על אמונות הבל.